מה״ב לבנת הספיר לובן ושפיר כליל בין כו׳:
ומט״ט כמראה כו׳. דרקיע ואבן ספיר פי׳ למעלה בציצית ספיר ב׳ גוונין ודומה במראה וכן רקיע. והרקיע הוא הטלית והספיר הן הציצית ועתה מפ׳ היאך הוא דמות כסא דציצית:
דאיהי ב׳ לכל סטרא בד׳ חיוון. ר״ל ח״י עם ב׳ בכל סטרא הן ג׳ חיוון:
ואינון מיכאל כו׳ מט״ט שש כו׳. וזהו שש וארגמן לבושה דכסא הוא לבושה כמ״ש בריש תיקונים וזהו אור לבושו כידוע והוא ה׳ דכורסייא ד״ו ויו״ד מתלבש בה ועמ״ש בפ״ד בספ״דצ (מ״ט ב׳ ג׳) דו׳ הוא נוק׳ ו׳ מט״ט דכורא כידוע. ואמר ח”י קשרים כו’ מכאן דאף בי”ג חוליין רק ה’ קשרים והוא בד’ חוליין קשר א’ וזאת קשר האחרון והוא שמא די”ב בחוליין ג”פ ד’ בחיות ושבטים ותקופות וכיוצא וכן בכל קשר בכריכות וז”ש והפוחת ב’ חוליות לכל קשר לבן ותכלת. ומ”ש וצריך לקשור על כו’ היינו בפוחת אבל צריך לעשות לכתחילה כהמוסיף כמ”ש כאן וקאי אחוליות ולא אכריכות כפירוש ראשון שבתוס:
ציצית בתרין יודין: ר״ל הוא מט״ט ת״ר כלל הציצית וד׳ הציצית ד׳ החיות כנ״ל והוא דמות כסא שהוא ה׳ ד״ו בד׳ רגלין ו׳ דרגין כנ״ל:
ותלת עשר וכו׳: הוא ענין בפ״ע דכולל תרי״ג ומ״מ רומז על מט״ט דהוא תרי״ג ברצוא ושוב דרצוא משלים לארגמן וז״ס ו״ה דדלית נעשית ה׳ ארגמן כמ״ש בס״א ר״פ בראשית וש״מ והתרי״ג הוא ו׳ פשוט ומלא דפשוט ת״ר כנ״ל דכליל במט״ט ו׳ והוא בדרגא דעד״א ו׳:
ועוד שש מעלות כו׳: דלמעלה אמר דשש מעלות אינון בחושבן דציצית מרומז והוא ברמז וכאן אמר בי״ג חוליין:
חמש קשרין ה׳ כו׳: ר״ל ואינון ארגמן ד׳ חיות בכל ציצית שכ״א כלולה מד׳ לד׳ סטרין כמ״ש בפ׳ בהעלותך. והעלית א׳ דה״א. ואמר ובאת ה׳ אשתליס ח״י ר״ל דהוא ו׳ ובה׳ דחיות ונקר׳ חיה כמ״ש היא החיה חיה יחידות דכלילא כל הד׳ נוריא״ל כו׳ והוא בה׳ הנ״ל דברזא דמט״ט וא״ו י״ג וה׳ דאשלים לה׳ חיות וכליל לון כנ״ל נעשה ח״י וה׳ דהחיה אמר למעלה דהוא הכסא עצמו דכליל ד׳ כנ״ל:
ולכל חיה ארבע כו׳. הן ל״ב חוטים ד״פ ח׳ בד׳ חיות וי״ג חוליין דמט״ט אשלים לאדם מ״ה. ואמר אשלים לעילא כו׳ דהוא אדם והן חיות כמ״ש בריש תכ״ב ו׳ ש״מ והוא בוא״ו דיליה י״ג אשלים לאדם כנ״ל שלימו דלהון . ואשלים לח״י חיות כנ״ל והוא אדם על הכסא ומסט׳ דצדיק נק׳ חיה ח״י ט״ט כנ״ל ומסט׳ דת״ת נק׳ אדם כמ״ש בר״מ סוף ח״א ויחלום והנה סולם כו׳ וזהו טט״פת כמש״ל רכ״ח ב׳ והשלמה דילי׳ לעילא ולתתא הוא ברזא דרצוא ושוב דגש ורפה ברפה הוא מלך ע״ג דוא״ו איהו ברפה ודגש ביו״ד נוק׳:
ואשלים לתתא ואיהו מט״ט דאשלים עילא ותתא כגוונא דעד״א שמי׳ כשם רבי׳ כו׳.
כצ״ל. ואמר בצלמתו כדמותו ר״ל בדכורא ונוק׳ אדם וחיות כנ״ל ועליו נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כמ״ש בת״ז והוא זיהרא דאדם דירית הוא. ואמר דאיהו כליל כל דרגין מעילא כו׳ דהוא כליל כל חיות דהן רזא ד׳ אותיות השם והוא בין בשמא דאקרי אדם בל״ב אנפין כו׳ והוא מעילא לתתא באור ישר דכורא ומתתא לעילא בסוד חיה נוק׳ כנ״ל והוא בסוד בינה ומל׳ והוא בדרגא כולל שניהם שילוב שניהם וכמש״ל רכ״ח א׳ בסוד השרפים וז״ש ואיהו כו׳.
ואמר ואיהו כליל כו׳ מפרש מ״ש למעלה דאיהו כליל ל״ב אנפין וגדפין והוא ב׳ מרכבות חג״ת עם בינה דכליל ג״ר ונה״י עם מל׳ וכמ״ש בריש תז״ח והן ח׳ חוטין שבציצית שהן ד׳ כפולין כנ״ל:
ותמני סרי זמנין כו׳. והן ע״ב קשרים [וחוליין] דציצית כנ״ל ד״פ ח״י והן כלולין במט״ט בט״ט דבי׳ כנ״ל דהוא ח״י׳ דכליל בח״י ויכולו כו׳ והן ד׳ חיות דאשלים להון בוא״ו כנ״ל.
ועתה מפרש אדם דאשלים ואמר ובארבע חיוון כו׳ וי׳ג כו׳ וז״ש הא תלת עשר דכליל עילא ותתא וכנ״ל.
ואמר ולעילא באילנא דחיי כו׳ לפי שרוצה לפרש הקליפין שראה יחזקאל כמש״ו:
תהו והנה כו׳ דהוא ירוק רוח. ובהו ענן חיוור:
לקבל סובין כו׳. דב׳ הראשונות הן במקרא ובמשנה אבל בגמרא צריך למטחן בקושיות ותירוצין. וז״ש למטה הקושיא במקומה כו׳ והרביעי קדש הילולים דחמן עייל ר״ע יורד עד התהום:
