Hebrew:
הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים
מעלין בקודש ולא מורידין
מנחות לט ע”א
“תנא: כשהוא מתחיל – מתחיל בלבן, הכנף – מין כנף; וכשהוא מסיים – מסיים בלבן, מעלין בקודש ולא מורידין”.
פירש רש”י:
“כיון דאקדמה קרא למין כנף שמע מינה חשוב הוא הלכך אי מסיים בתכלת הוה ליה מוריד סוף הציצית מתחילתה”.
לכאורה משמע שכוונתו כדברי ספר העיטור הלכות ציצית דף סח ע”א:
“מדאתחיל ביה אי הוה מנח מחזי ירידה ועוד דעיקר ציצת לבן מדפתח ביה קרא”.
כלומר, שהלבן חשוב מהתכלת.
אולם כתב הנימוקי יוסף הלכות קטנות (מנחות) – הלכות ציצית דף יג ע”א:
“מעלין בקדש ולא מורידין. לא משום שהלבן חשוב מן התכלת שהתכלת דומה לכסא הכבוד. אלא דכיון דהעלתו ללבן תחלה מטעם הכנף מין כנף אין מורידין אותו ויעשו ממנו קשר האחרון שהוא קיום הבנין כן פירש רש”י ז”ל”.
קושייתו היא שהתכלת חשוב מהלבן, ובודאי אינו פחות ממנו.
ועוד קשה, הרי מעלין בקודש פירושו שהולכים ומעלין. ואיזו עליה יש כאן אם בתחילה ירדו לתכלת ורק אח”כ שבו והעלו?
לכן ביאר הנמוקי יוסף שהעליה היא בלבן עצמו, שכיון שהתחילו בו לא יזניחוהו בסיום.
והוסיף הנמוקי יוסף, שגם בלשון רש”י ניתן לדייק כדבריו.
ועדיין צריך ביאור, למה דוקא המתחיל צריך גם לסיים, למה התכלת שבאמצע אינו נזקק גם כן שיעלוהו בקודש ויסיימו בו?
ועוד, וכי כל מצוה הנעשית ראשונה, יצטרכו לשוב ולשנותה לבסוף?
אלא שכל הצורך בלבן הוא כדי שיהיה התכלת ניכר. לכן צבע הקרוב לתכלת פסול ללבן.
ולכך הצריכה תורה להתחיל ולכרוך בלבן – ‘הכנף – מין כנף’.
מעתה מבואר, שכיון שבשפת הכריכה הראשונה החלו בקודש להקדים לבן כדי להבליט את התכלת – אין מורידין את השפה האחרת, וגם בסופה יכרכו לבן לשום אותו צורך עצמו.
אי נמי, שמעלין בקודש פירושו הוא שההתחלה היא בלבן וההמשך הוא בתכלת החשוב מהלבן, וכמו במסכתות שקלים ו משנה ד; ומנחות יא משנה ז: “על {שלחן} של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין”. אלא שאותה עלייה צריכה להעשות משני כיווני פתילות הציצית – בין מצד הטלית ובין מצד קצות הציציות.
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=11812
English Translation:
HaRav David Kochav
Chiddushim u’Biurim
Ma’alin BaKodesh Ve’ein Moridin
Menachos 39a
“A Tanna taught: When he begins—he begins with lavan (white): ‘the kanaf (corner)—[the string should be] the same type as the kanaf’; and when he finishes—he finishes with lavan, [because] ma’alin ba’kodesh ve’ein moridin (we go up in kedusha and we do not go down).”
Rashi explains:
“Since the pasuk put min kanaf first, we learn from here that it is important. Therefore, if he would finish with techeiles, it would come out that he is ‘lowering’ the end of the tzitzis compared to its beginning.”
On the surface, it sounds like his intent is like the words of Sefer HaItur (Hilchos Tzitzis, daf 68a):
“Since he started with it, if he would place [techeiles at the end] it looks like a ירידה (a lowering). And also, the main tzitzis is lavan, since the pasuk opened with it.”
Meaning, that the lavan is more important than the techeiles.
However, the Nimukei Yosef (Hilchos Ketanos on Menachos; Hilchos Tzitzis, daf 13a) writes:
“Ma’alin ba’kodesh ve’ein moridin—not because the lavan is more important than the techeiles, since the techeiles resembles the Kisei HaKavod. Rather, since he elevated the lavan first because of ‘the kanaf—the same type as the kanaf,’ we do not lower it, and they will make from it the last knot, which is the kiyum (what upholds) of the whole building. So explained Rashi, z”l.”
His question is that techeiles is more important than lavan, and certainly is not less than it.
And it’s also difficult: ma’alin ba’kodesh means that we go and keep going up. What “going up” is there here if at the start they “went down” to techeiles and only afterward returned and “went up”?
Therefore the Nimukei Yosef explained that the “aliya” is in the lavan itself: since they started with it, they should not neglect it at the end.
And the Nimukei Yosef added that even in Rashi’s language one can be medayek like his words.
But it still needs explanation: why specifically does the one who begins also need to finish—why doesn’t the techeiles that is in the middle also require that we “go up in kedusha” and finish with it?
And more: is it that every mitzvah that is done first, they will need to come back and repeat it at the end?
Rather, the whole need for lavan is so that the techeiles should be nikar (noticeable). Therefore, a color close to techeiles is pasul for lavan.
And that is why the Torah required to start and to wrap with lavan—“the kanaf—the same type as the kanaf.”
Now it is explained: since at the “edge/lip” of the first wrapping they began in kedusha to put lavan first in order to make the techeiles stand out—we do not “lower” the other edge, and also at its end they will wrap lavan for that same need.
Or if you want to say (אי נמי): ma’alin ba’kodesh means that the beginning is with lavan and the continuation is with techeiles, which is more important than the lavan—like in Masechtos Shekalim (Mishnah 4) and Menachos (Mishnah 11:7):
“On a marble table they place the Lechem HaPanim when it comes in, and on a gold table when it goes out, because we go up in kedusha and we do not go down.”
Except that this “aliya” needs to be done from two directions of the strings of the tzitzis—both from the side of the tallis and from the side of the ends of the tzitzis.
