[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא עד ע”א
הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת “גמראור” עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמר לי: תא אחוי לך מתי מדבר. אזלי, חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עד עמוד א
וגנו אפרקיד, והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו, ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה.
פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו, ולא הוה מסתגי לן. אמר לי: דלמא שקלת מידי מינייהו? אהדריה, דגמירי, דמאן דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה. אזלי אהדרתיה, והדר מסתגי לן.
כי אתאי לקמיה דרבנן, אמרו לי: כל אבא – חמרא, וכל בר בר חנה – סיכסא! למאי הלכתא עבדת הכי? למידע אי כבית שמאי אי כבית הלל, איבעי לך למימני חוטין ולמימני חוליות.
1.
משמע בגמרא שלפי “רבנן” [אמוראים. רבותיו של רבה בר בר חנה] ניתן היה לבדוק כיצד נהגו מתי מדבר לגבי דין ציצית – כמה חוטים מטילים בכנף הציצית. הגמרא מסבירה שהרצון היה לדעת כמי יש להכריע – כבית הלל או כבית שמאי.
2.
סוגיית ציצית:
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מא עמוד ב:
מחלוקת בית הלל ובית שמאי:
ת”ר: כמה חוטין הוא נותן? ב”ש אומרים: ד’, וב”ה אומרים: ג’.
וכמה תהא משולשת? ב”ש אומרים: ד’, וב”ה אומרים: ג’;
וג’ שבית הלל אומרים, אחת מארבע בטפח של כל אדם.
אמר רב פפא: טפח דאורייתא – ד’ בגודל, שית בקטנה, חמש בתילתא.
אמר רב הונא: ד’ בתוך ד’ ומשולשת ד’,
ורב יהודה אמר: ג’ בתוך ג’ משולשת ג’.
אמר רב פפא, הלכתא: ד’ בתוך שלש משולשת ארבע.
רב פפא פסק “הלכתא” כבית שמאי [ראה גם מה שכתבנו על הסוגיה הנ”ל במקומה].
3.
וכך נפסק:
רמב”ם הלכות ציצית פרק א הלכה ו:
כיצד ב עושין את הציצית, מתחיל מזוית של טלית שהיא סוף הארוג ומרחיק ממנה לא יותר על שלש אצבעות למעלה ולא פחות מקשר גודל ומכניס שם ג ארבעה חוטין וכופלן באמצע, נמצאו שמונה חוטים משולשין ד תלויין מן הקרן, ואורך החוטים השמונה אין פחות מארבע אצבעות…
4.
כעיקרון נפסק כבית שמאי נגד בית הלל בש”ס בששה מקומות:
תוספות מסכת סוכה דף ג עמוד א:
דאמר לך מני ב”ש היא ולא תזוז מינה כו’ – בסדר רב עמרם פסק בששה מקומות הלכה כב”ש חדא האי דסוכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו
ואידך במנחות פרק התכלת (מנחות דף מ. ושם) גבי סדין בציצית ב”ש פוטרין וב”ה מחייבין
עוד לשם כמה חוטין הוא נותן ב”ש אמרי ד’ ובה”א ג’ עוד התם כמה תהא משולשלת בית שמאי אומרים ד’ ובה”א ג’
בכל הני עבדי כב”ש …
5.
מהסיפור בגמרא משמע שמן השמים לא רצו שחכמים יפסקו לפי בדיקת רבה בר בר חנה את מספרי החוטים שהיו בציציות של מתי מדבר, וגם לא רצו מן השמים שרבה בר בר חנה יביא כנף ממשי של בגד הציצית מאותם מתי מדבר.
6.
ראה ב”שוטנשטיין”, הערה 9, שמביא בשם הרב קנייבסקי
הרב קנייסבקי בספרו “טעמא דקרא” עמוד צג:
… ומה שבאמת מנעו ממנו מן השמים לקחת משם הקרן לברר ההלכה וגם סיבבו מן השמים שלא יעלה בדעתו למנות החוטין שלכאו’ זה דבר פשוט
נראה מזה שאין רצון הקב”ה לברר הלכה ע”פ דרך זה לחטט בדברים עתיקים וכו’ רק ע”י התורה עצמה צריך לברר ההלכה
כלומר, הלכה נקבעת על פי הכרעת חכמי ההלכה ולא על סמך עובדות היסטוריות. לפי דבריו יוצא שאין להכריע הלכה על סמך תגליות וממצאים ארכיאולוגיים [לגבי גודל מקוה וכד’].
7.
אבל במחילה מכבוד תורתו יש מקום להעיר:
דבריו מתאימים רק כאשר נקבעה כבר ההלכה – בסוגייתנו: כבית שמאי נגד בית הלל – ועל ידי בדיקת הציציות של מתי מדבר חשבו אולי לשנות את ההלכה. לזה היתה התנגדות מהשמים.
עובדה ש”רבנן” [רבותיו של רבה בר בר חנה] כן היו מעוניינים בבדיקה זו. אולי בדעתם היה לומר שאולי לא היו צריכים לפסוק כבית שמאי בניגוד לכלל של “הלכה כבית הלל”! [והרי גם הכלל של הלכה כית הלל נקבע על ידי בת קול מהשמים!]
7.1
וקצת קשה, שהרי מאותו סיפור בסוגייתנו יש חכמים שלמדו הלכה: לקבור מתים כשהם עטופים בטלית!
ראה תוס’ ד”ה “פסקי”, וב”שוטנשטיין”, הערה 3.
7.2
ואמנם מצינו פעמים רבות בש”ס שבדקו מה היה נהוג בעבר ההיסטורי כדי לברר את ההלכה [בעיקר לגבי כל הקשור לבית המקדש].
7.3
ועוד: בהמשך סוגייתנו – בבא בתרא דף עד עמוד ב – בסיפור השמונה עשר:
נפק בת קלא אמר לן: מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר”ח בן דוסא? דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי.
הרא”ש, גיטין, פרק ד סימן מו מוכיח מכאן שנשים כשרות לעשיית ציצית [ראה, “שוטנשטיין”, בסוף הערה 1].
8.
מהנ”ל מוכח כדברינו לעיל בסעיף 7. דהיינו, מותר להסתמך על עובדות היסטוריות או על דברי אגדה [ואף על חלומות] כדי לפסוק בשאלה שלא הוכרעה בגוף הש”ס, אבל לא לגבי שאלה שכבר הוכרעה בש”ס!
8.1
ויש לומר שהאמור לעיל בסעעף 8 תקף גם לגבי כל הלכה שהוכרעה אף בדורות שאחרי הש”ס.
השאלה היא רק לגבי שאלות “מודרניות” שלא הוכרעו על ידי גדולי הפוסקים, האם ניתן להכריע בהם על ידי הסתמכות על עובדות מן העבר [היסטוריה/ ארכיאולוגיה /דברי אגדה /חלומות].
8.2
וש להשוות להתנגדות ה”חזון איש” לפסיקה [או אף ללימוד???] בימינו על פי כתבי יד שהתגלו בדורנו!
החזון איש, אורח חיים, סימן סז [ג] סעיף יב, על מסכת עירובין דף ט עמוד ב:
אבל לא ידענא אם אפשר לסמוך על הנדפסין מחדש שכבר הפסיקה המסורה בינינו ואין אנו יודעין מי המה המעתיקים שמלאכת ההעתקה כבדה מאד, ואף ע”י זריזין ומדקדקים מצוי ט”ס הרבה, ואם יעבור הדבר ע”י איזה רפיון בדקדוק הדברים יוכל הדבר להשתנות לגמרי
ולכן הפוסקים שלא הפסיקה המסורה בינם ובינינו בכל הדורות ששקדו עליהם חכמי דור דור לשמרם ולנקותם צריכים אנו לחשוב את ספריהם ליותר דוקנית
וכש”כ במקום שאין ללמוד מכונת הדברים אלא מדקדוק לשונם שקשה לסמוך על החדשים…
האם יש כאן מחלוקת בעניין טכני בלבד – אם ההעתקה היתה מדוייקת? ב”חזון איש” מודגש גם העניין של דקדוק ומסורת.
9.
ונוסיף: אף אם חכמים ידעו את העובדות ההיסטורות היתה להם סמכות לפסוק את ההלכה באופן אחר, כי זהו כוחה של התורה שבע”פ! [השאלה היא רק עד איזו תקופה נתונה הסמכות הנ”ל? האם גם לחכמי דורנו]
Link: https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=38915
Translation:
Rabbi Yosef Shamshi, author of the “GemarOr” software
Principles in the rules of the Gemara and in its language
Does Archaeology Contradict Halacha?
[Tannaim and Amoraim; Halachic Principles; Key Terms]
Bava Basra 74a
Rabba bar bar Chanah said to someone: “Come, I’ll show you the corpses of the Dor HaMidbar.” We went, I saw them, and they looked like people who were bloated.
They were lying on their backs, and the knee of one of them was sticking up. A certain Arab came riding a camel and passed under his knee with a spear raised—and didn’t even touch him.
I cut off one corner of the tzitzis of one of them, and then we couldn’t move from our place. He asked me, “Maybe you took something from them?” I returned it, since we have a tradition: whoever takes something from them can’t leave until he puts it back.
After I returned it, we were able to move again.
When I came to the Chachamim, they said to me: “Every story of your father is wine, but every story of bar bar Chanah is cheap vinegar! What’s the point of what you did?”
They told him: “If you wanted to know whether the halacha is like Beis Shammai or Beis Hillel, you should’ve counted the strings and the windings (chulyos)!”
1. From the Gemara, it’s mashma that according to the Rabbanan (i.e., the Rebbeim of Rabba bar bar Chanah), it would’ve been possible to clarify how the Dor HaMidbar tied their tzitzis—how many strings they had on each corner.
The point was to determine the halacha—whether like Beis Shammai or Beis Hillel.
2. Tzitzis Sugya: Menachos 41b:
The Tannaim argued:
How many strings does one place?
Beis Shammai: 4,
Beis Hillel: 3.
And how many chulyos (windings)?
Same machlokes:
Beis Shammai: 4,
Beis Hillel: 3.
The 3 of Beis Hillel is defined as: 1/3 of the total length of the strings (about a tefach).
Rav Pappa says: a tefach depends—4 finger-widths for a regular man, 6 for a small hand, 5 for average.
Rav Huna says: 4 strings, 4 windings.
Rav Yehuda says: 3 strings, 3 windings.
Rav Pappa concludes: Halacha is: 4 strings with 3 windings, each winding made of 4 loops.
So we see Rav Pappa paskens like Beis Shammai.
3. Rambam (Hilchos Tzitzis 1:6) rules:
You start from the corner, not more than 3 fingerbreadths away from the edge, and not less than the width of a thumb.
You insert 4 strings and fold them in half—makes 8 hanging down.
They should be tripled (chulyos), each 4 fingerbreadths long…
4. There are 6 places in all of Shas where we pasken like Beis Shammai instead of Beis Hillel.
Tosfos (Sukkah 3a):
Quotes from the Siddur of Rav Amram Gaon—6 cases we go like Beis Shammai:
- Sukkah must hold head, majority of body, and table
- Tzitzis: Beis Shammai says you’re patur with a linen garment, Beis Hillel says chayav
- Number of strings: B”Sh – 4, B”H – 3
- Number of chulyos: B”Sh – 4, B”H – 3
In all these cases, we pasken like B”Sh.
5. From this story in the Gemara, it seems that min haShamayim they didn’t want Rabba bar bar Chanah to determine the halacha based on what he saw by the Dor HaMidbar.
Even when he tried to bring back an actual corner of their garment—they didn’t let him. Something stopped him.
6. See the Schottenstein on Bava Basra 74a note 9:
Quoting Rav Chaim Kanievsky in Taama D’Kra (p. 130):
He says that from the fact that they didn’t let him take the corner or even think to count the strings, it’s clear that Hashem doesn’t want halacha to be determined by digging through ancient evidence.
Halacha must be established only through Torah itself—not through archaeology.
Meaning: Halacha is set by Chachmei HaTorah—not historical evidence.
So we shouldn’t pasken based on archaeological finds (e.g., for mikveh size, etc.).
7. However—with all due respect—one could ask:
That idea only makes sense after the halacha was already established.
In our sugya, they were trying to clarify what the halacha should be—maybe not to change it, but to verify if it was a mistake to pasken like Beis Shammai, since usually halacha follows Beis Hillel!
(Remember, even that general rule came through a bas kol—Heavenly voice.)
7.1 And it’s hard to say it was all pointless—since from that very story, some Chachamim learned that we bury the dead in a tallis!
See Tosfos “Paskai” and Schottenstein note 3.
7.2 Also, we find many cases in Shas where they clarified halacha by checking what was done historically—especially regarding the Beis HaMikdash.
7.3 And later in our sugya (Bava Basra 74b), there’s the story of the 18th:
A bas kol came out and said: “What do you have to do with the basket of the wife of R’ Chanina ben Dosa? In the future, she’ll sew techeiles onto it for the tzaddikim in Olam HaBa.”
The Rosh (Gittin, Perek 4 siman 46) brings proof from here that women can make tzitzis!
See also Schottenstein note at end of note 1.
8. So from all of this, we see like we said in #7:
You’re allowed to use historical facts, stories, even dreams—to help pasken when the issue wasn’t decided clearly in Shas.
But once it was decided in the Gemara—you can’t overturn it with archaeological evidence.
8.1 And maybe that applies even to halachos that were set later, after the Gemara—i.e., you can’t go against the accepted psak of Rishonim/Acharonim using archaeology.
8.2 Compare this to the Chazon Ish’s opposition to using newly found manuscripts—even for learning, let alone psak!
Chazon Ish (O.C. 67:3:12), on Eiruvin 9b:
“I don’t know if we can rely on newly printed editions, since we don’t know who the copyists were. Even careful copyists make lots of mistakes. And if anything’s off, it can change the whole meaning.
The mesorah between us and the earlier poskim wasn’t broken. They worked hard to preserve and clean the texts.
So their sefarim are more reliable.
Especially when it’s about grammar or exact wording—we can’t rely on these new editions.”
So is it just about technical issues—accuracy of the copying?
It seems the Chazon Ish is also emphasizing mesorah and the exactness of traditional texts.
9. Even if Chazal would’ve known the historical facts, they had the authority to pasken differently.
That’s the koach of Torah Sheba’al Peh.
The only question is: how far does that koach go? Does it extend to poskim of our generation too?
Comments
19 Elul 5780, 10:51 AM — Correction of an error | Michal
6. The reference to Taama D’Kra isn’t correct — the quote is on page 130 of the sefer, not on page 93.
