Sefer HaChinuch

The commandment of fringes (tsitsit): To put fringes on the clothes that we wear, as it is stated (Numbers 15:18), “and they shall make fringes for themselves.” And this obligation applies to garments with four or more corners, as it is written (Deuteronomy 22:12), “on the four corners of your garment.” And ‘four’ includes five or more (Mishneh Torah, Laws of Fringes 3:1), provided that the garment is large enough that the head and most of the body of a child who is old enough to walk unescorted in the marketplace can be wrapped in it. And it seems that this age is around six or seven years old. The garment must be made of wool or linen to be obligated in fringes when it is worn. If it is missing one of these [conditions], i.e. if it has fewer than four corners or is not as large as described, or it is made from some other material, it is exempted from fringes on a Torah level. Garments of silk, and even camel hair, rabbit hair, and goat hair are all exempted from fringes on a Torah level; as ‘garment’ in the Torah [refers] only to those made from sheep’s or lamb’s wool or linen, and so [too] in relation to tsara’at of clothing, as I have written in its place (Sefer HaChinukh 172).

The root of the commandment is revealed in the verse: It is in order that we always remember all of the commandments of God. And there is no better reminder in the world than carrying the seal of the Master on the clothes that one wears at all times, as a person is [always attentive] to his clothes. And this is what is stated in the verse (Numbers 15:39), “and you will recall all the commandments of the Lord.” And they, may their memory be blessed, said (Midrash Tanchuma, Korach 12) that the word ‘tsitsit‘ alludes to the six hundred and thirteen commandments (in the numerical equivalent of the letters) when combined with the eight strings of the fringes and their five knots. And my heart also tells me that there is a reminder and allusion here that the soul and body of man all belong to God, Blessed be He. As the white portion corresponds to the body which is from the land, which was made from the snow, which is white, as we find in Pirkei D’Rabbi Eliezer 3, “From where is the land from? From the snow that is under the Holy Throne.” And the threads [also] allude to the body, as the matter that they said, that the initial formation of a body is like threads. [It is] as they, may their memory be blessed, said (Niddah 25b), “Rabbi Amram said, ‘The two thighs are like two strands of crimson, the two forearms are like two strands of crimson.'” The blue (tekhelet), the appearance of which, is like the appearance of the sky hints to the soul which is from the upper beings. And they hinted to this in their saying (Menachot 47b), “What [makes] tekhelet different than all other colors? Because tekhelet is like the sea, and the sea is like the sky, and the sky is like the Throne of Glory, as it is stated (Exodus 24:10), ‘And they saw the God of Israel, etc.’ and it states (Ezekiel 1:26), ‘The Throne appeared as sapphire stone'” – and the souls of the righteous are stored underneath the Throne. And because of this, they said (Menachot 39a) that we wrap the string of tekhelet around the white, as the soul is above and the body below. They said that we make seven or thirteen windings [around the white strings] to allude to the heavens and the divisions between them. And it is as they said (Menachot 39a), “It is taught, ‘One who wishes to do fewer should not do fewer than seven, nor should he add more than thirteen, corresponding to the seven heavens and the six air-spaces between them.'”

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Menachot 43b) that on a garment that has five or more corners we only put fringes in the four most distant corners. And [also] that which they said (Menachot 28a) that the four fringes impede one another, since all four of them are one commandment. And what they said (Menachot 38a) that the tekhelet does not impede the white [strings] and the white does not impede the tekhelet, which does not mean that they are actually two commandments, as it is all one commandment, but it means that that they do not impede one another. [This is the case] today where we cannot find tekhelet, such that we should still not hesitate to put white fringes without tekhelet onto our garments, and recite the blessing upon them as if it were complete with the tekhelet. Also – when the tekhelet is available – if one has no white strings, he may place the tekhelet on his garment, wrap himself in its garment and recite the blessing upon it.

The tekhelet dye that we are commanded to use, is similar to the appearance of a pure blue sky, and it is made from the blood of a fish called the chilazon, whose appearance is like the appearance of the ocean (Menachot 44a). And it is found in the Dead Sea, and we dye a string of wool in it. And it has been many days for Israel that we have not heard of anyone who merited [having] tekhelet in his talit. It must be dyed for the sake of its commandment, and the white strings also must be spun for the sake of the commandment. We may not use wool that was caught in thorns when the herd was crouching, nor from hairs that were torn from the animal, nor from the remnant left over from the loom, nor from stolen wool nor wool from a condemned city (of Jewish idolaters), nor from consecrated wool. If [any of these was used,] it is disqualified. Fringes that were spun (some have the textual variant, ‘hung’) by a non-Jew are disqualified, as it is stated, “Speak to the Children of Israel […] and they shall make.” But if a Jew made them without [proper] intention, it is fit, [nonetheless] ex post facto. And I have heard from great scholars that the making of fringes by women is not fit (see Rabbenu Tam, which is brought in the Ramah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 12:1).

How are the fringes made? (Mishneh Torah, Laws of Fringes 1:6) Four strings are passed through the corner of the garment, such that there are now eight ends hanging from the corner. This is not done precisely at the corner, but [a half-]thumb’s distance from the edge, as Rabbi Yaakov said that Rabbi Yochanan said in the Gemara (Menachot 42a), “It must be one large joint away.” One of the strings should be longer so that it can be used for winding [around] the others. Five double knots are tied (Tosafot on Menachot 39a, s.v. lo); and between each knot, he makes three rings (windings), and between the final knot, four rings, so that there are a total of thirteen rings. The strings are made long so that it be enough for two [thirds] of the length to be branching; meaning to say without the knots and rings, besides the knots and rings. This is the main [approach to the] ideal fulfillment of the commandment. But ex post facto, even one ring suffices, and so [too,] ex post fact, even if the strings of the fringes shorten, even if there is only enough to make a basic bow, it is fit (Menachot 38b). But if even one string is completely torn, it is disqualified.

And one who owns a four cornered garment is not required to put fringes on it so long as he does not wear it. And the law is like [the view] of Rav who said, (Menachot 42a) [that] fringes is an obligation on the man, meaning that the obligation is for a person to put fringes on a garment when he wears it. But he is not obligated to put fringes on a garment that is sitting in a drawer, as the law is not like the other view, that it is an obligation on the garment itself. [This] would mean that if a person had many four cornered garments in his home, he would be obligated to put fringes on all of them, even if he never wears them. [But] this is not [the case], as the law is like Rav, as we have said.

And if one has a linen garment, he should place linen fringes in it, for the law is not like [the view of] Beit Shammai who taught (Menachot 40a) that a [linen] cloak is exempted from fringes. [This] means to say that since a linen garment could never have tekhelet placed on it, because [it would form] a forbidden mixture [of wool and linen] – as tekhelet must always be wool, since the tekhelet dye would never be absorbed properly by linen but rather only by wool, and the Torah obligates us in proper tekhelet – and since it would be impossible to ever put a string of wool into the linen because of the forbidden mixture, even white strings, meaning strings of linen, are not put on. This is what [they meant when] they said that Beit Shammai exempts a [linen] cloak from fringes. But the law is not like them, since their reason is because they did not expound adjacent verses; rather the law is like Beit Hillel who did expound adjacent verses. And they [therefore] held that there is no prohibition of forbidden mixtures in fringes, as the Torah stated (Deuteronomy 22:11-12), “Do not wear shaatnez (wool and linen together). Make fringes for yourself” – meaning to say, but fringes you may make for yourself from shaatnez. And therefore Beit Hillel held that a [linen] cloak is obligated in fringes, and the law is like them. Still, we do not put tekhelet on [a linen garment] due to a concern about indigo; that is, lest they would dye it with a non-tekhelet dye and then it would be shaatnez without the [performance of a] commandment. They asked in the Gemara in Menachot 40a, “Why? Is it not just white [strings]?” That is, for Beit Hillel who did expound adjacent verses, why should we make such a decree? As even if it is indigo, what is with that? Behold, we said that the forbidden mixture is permitted in fringes, meaning even with white [strings] – that is to say, even to put fringes of white wool in a garment of linen – and it is not [even] necessary to say that [it would be allowed] with fringes of wool that are dyed with tekhelet as is its commandment. And it was answered that these words that Beit Hillel said forbidden mixtures were permitted in fringes on the [strength of the] expounding of adjacent verses is only in cases where there is not from it; meaning to say when it is impossible from its own type – e.g. in a linen garment, if you want to place tekhelet in it, you will need wool regardless, as tekhelet is impossible without wool. [Only] in such cases did Beit Hillel rely on the expounding of adjacent verses and obligate the use of tekhelet in a linen garment. If however, there is ‘from it,’ meaning to say where you want to use white strings without tekhelet in a linen garment, it is not acceptable to use wool on the strength of the expounding of adjacent verses, as those white strings can be made of linen. This [follows] the principle of Reish Lakish; as Reish Lakish said that in any case where it is possible to maintain both the positive and negative commandments it is better [to do so], and only otherwise do we say that the positive commandment supersedes the negative. And here it is possible to maintain both commandments, for if you do not wish to place tekhelet with the white, linen suffices. And since this is so, if you use wool [you have violated the law of] forbidden mixtures and there is nothing [to help you]. Because there are many interpretations of these matters, I have spent some time on it for you. And from what I found in my trap I have set the table for you. But if you merit, my son, you will distinguish the truth. And if you perhaps find valid reason to challenge my words in this matter – or even in another – you should not mind the honor of your father and teacher, and I will then read (consider) your destruction as building.

And know that even though this commandment is only obligated by the Torah when he has a four cornered garment (Mishneh Torah 3:18) – like there is no obligation for the commandment [to build a] parapet unless one has a roof – the Sages still warned much about this commandment and said (Menachot 41a) that it is fitting to pursue it. They also said (Shabbat 32b) that a person who is careful [in the fulfillment of this commandment] will merit to be waited upon by many servants, as the Torah equated it to and depended upon it the fulfillment of all the other commandments, as it is stated, “And you will see it and remember all the commandments of the Lord.” And Rabbi Elazar said that one who is careful in this and tefillin and mezuzah is assured that he will never sin, as it is stated (Ecclesiastes 4:12), “The three fold thread will not easily break.”

And you will find the laws of this commandment in Tractate Menachot in the fourth chapter (see Tur, Yoreh Deah 8-22).

This commandment is practiced by men in every place and at all times, but not by women. But if women want to [wear fringes, they may do so] without [reciting] a blessing, according to some commentators (Mishneh Torah, Laws of Fringes 3:9). But others say even with a blessing (Rabbenu Tam in Tosafot on Rosh Hashanah 33a, s.v. Rabbi Yehudah). And one who transgressed it and wore a wool or linen garment – that meets the size requirements above and it is his – without fringes has violated this positive commandment. And if it is [made] from other materials he has nullified a rabbinic commandment. But if it is not his own garment but rather it is borrowed, it is exempt for all thirty days. [This] means to say from the day that he borrowed it until the completion of the thirty days, he is exempt (Mishneh Torah, Laws of Fringes 3:4). From then on, he is obligated to put fringes on it.

Hebrew

טקסט מלא

מצות ציצית – להטיל ציצית בבגד שנתכסה בו. שנאמר (במדבר טו לח) ועשו להם ציצת וגו’, וזה החיוב הוא כשיהיה לבגד ארבע כנפים או יותר, דכתיב (דברים כב יב) על ארבע כנפות כסותך. ויש (רמב”ם ציצית פ”ג ה”א) בכלל ארבע חמש או יותר, ויהיה שעורו גדול, כדי שיוכל להתכסות בו ראשו ורב גופו של קטן המתהלך בשוק לבדו מבלי שומר. ולפי הדומה, שזמן זה הוא כבר שית כבר שבע. ושיהיה הטלית מצמר או מפשתים זה הבגד שאנו חיבין להטיל בו ציצית כשנתכסה בו. היה חסר דבר אחד מכל אלה, כגון שיש לו פחות מארבע כנפים, או שעור גדלו פחות מזה שאמרנו, או שהוא משאר המינין פטור מן הציצית מן התורה, כגון בגדי משי, או אפילו של צמר גמלים, או ארנבים, או מנוצה של עזים, כל אלו פטורין מן הציצית מן התורה, שאין נקרא בגד סתם, אלא בגד של צמר רחלים וכבשים או בגד פשתים, וכן לענין צרעת הבגד, כמו שכתבתי במקומו (מצוה קעב).

שרש המצוה נגלה בכתוב, שהוא למען נזכר כל מצות השם תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון, כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בה תמיד, ועיניו ולבו עליו כל היום, וזהו שנאמר בו בכתוב (במדבר טו לט) וזכרתם את כל מצות יי. ואמרו זכרונם לברכה (תנחומא קורח יב) כי מלת ציצית תרמז לתרי”ג מצות עם צירוף שמנה חוטין שבציצית וחמשה קשרין שבו. ועוד אומר לי לבי, שיש בו רמז וזכרון, שגופו של אדם ונפשו הכל להשם ברוך הוא, כי הלבן רמז לגוף שהוא מן הארץ שנבראת מן השלג שהוא לבן, כדאשכחן בפרקי רבי אליעזר (פ”ג) הארץ מהיכן נבראת? משלג שתחת כסא הכבוד, וחוטין רמז אל הגוף, כענין אמרם כי תחילת בריאת הגוף הוא כעין חוטין, וכמו שאמרו זכרונם לברכה פרק המפלת (נדה כה, ב) אמר רב עמרם תנא שני ירכותיו כשני חוטין של זהורית, שני זרועותיו כשני חוטין של זהורית, והתכלת אשר עינו כעין הרקיע ירמז לנפש שהיא מן העליונים, ולזה רמזו באמרם (מנחות מז ב) מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלהי ישראל וגו’ ואומר (יחזקאל א כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא. ותחת כסא הכבוד מקום שנפשות הצדיקים גנוזות שם, ומפני כן אמרו (מנחות לט א) שכורכין חוט התכלת על הלבן, שהנפש היא העליונה והגוף תחתון. ואמרו שעושין ממנו שבע כריכות או שלש עשרה לרמז הרקיעים והאוירים שביניהם, וכמו שאמרו (שם) תנא הפוחת לא יפחת משבע, כנגד שבעה רקיעים, ולא יוסיף על שלש עשרה כנגד שבעה רקיעים וששה אוירים שביניהם.

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שם מג ב) שהכסות של חמש כנפים, או יותר אין מטילין בו ציצית, אלא בארבע כנפים ממנו המרחקות. ומה שאמרו (שם כח, א), שארבע ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת. ומה שאמדו (שם לח, א) שהתכלת אינו מעכב את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת, דאין הענין לומר שהן שתי מצות שהכל מצוה אחת היא, אלא לומר שאין מעכבין זה את זה, כגון אנו היום שאין אנו מוצאים תכלת, שלא נמנע מפני זה מהטיל חוטין לבנים מבלי תכלת בטלית, ונברך עליהן כאלו הוא בשלמותו עם התכלת, וכן בזמן שהתכלת נמצא, מי שלא היו לו חוטין לבנים, יכל להטיל תכלת בסדינו ומתעטף בו ומברך עליה.

וצבע התכלת הזה שנצטוינו בו דומה לעין הרקיע בטהרו, והוא נעשה בדם דג אחד שנקרא חלזון, שעינו דומה לעין הים (מנחות מד א), ובים המלח הוא מצוי, וצובעין בו פתיל של צמר. וזה ימים רבים לישראל, לא שמענו מי שזכה לתכלת בטליתו. וצריך לצבעה לשם מצותו והחוטין הלבנים גם כן צריכין טויה לשם המצוה, ואין טוין אותן מצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצין, ולא מן הנימין הנתלשין מן הבהמה, ולא משיורי שתי שהאורג משיר בסוף הבגד, ואין עושין אותן מצמר הגזול, ולא משל עיר הנדחת, ולא משל קדשים, ואם עשה פסול. ציצית שטוה (י”ג שתלה) אותה גוי פסולה שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו. אבל עשאה ישראל בלא כונה דיעבד כשרה. ושמעתי מגדולים (עי’ ר”ת הביאו הומ”א סי’ יד סעיף א), שהעשיה אינה כשרה בנשים.

כיצד עושין הציצית? (רמב”ם שם א ו) מעבירין ארבעה חוטין בכנף הבגד, שהן שמנה ראשי חוטין כשהן תלוין בכנף, ואין תולה אותן סמוך ממש לשפת הבגד, ולא רחוק אלא סמוך כשעור גודל מראשו עד הפרק הראשון, כדאמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן בגמרא (שם מב, א), וצריך להרחיק כמלא קשר גודל. ועושה אחד מהם גדול כדי שיכרך בו האחרים, וקושרן בחמשה מקומות קשר כפול (שם לט, א בתוס’ ד”ה לא). ובין קשר וקשר עושה שלש חליות, ובאמצעות הקשר האחרון עושה ארבע חליות שנמצאו בין כלן שלש עשרה חליות. ועושה החוטין ארכים בכדי שיספיקו שיהיה בהן שני חלקים ענף כלומר, בלא קשרים וחליות, מלבד הקשרים והחליות, זהו עקר מצותו לכתחלה. אבל דיעבד אפילו בחליה אחת יצא, וכן בדיעבד אם נתמעטו חוטי הציצית, (שם לח, ב) אפילו לא נשאר בהן אלא כדי עניבה כשר. אבל נפסק אפילו חוט אחד מהם מעקרו פסול.

ומי שיש לו כסות ארבע כנפים, כל זמן שאינו מתכסה בה אינו חיב להטיל בה ציצית והלכה כרב דאמר (שם מב, א) ציצית חובת גברא, כלומר חיוב האיש הוא לעשות ציצית בבגד כשהוא מתכסה בו, אבל בבגד המנח בקפסא אינו חיב להטיל בו ציצית, שאין הלכה כמאן דאמר חובת מנא היא. כלומר, שאם היו לו לאדם כמה טליתות של ארבע כנפים בביתו, אפילו לא יתכסה בהן לעולם חיב להניח בכלן ציציות זה אינו, אלא הלכה כרב כדאמרן.

ודע, שאף על פי שאין חיוב מצוה זו מן התורה (רמב”ם פ”ג הי”ח) אלא כשיש לו לאדם כסות ארבע כנפים, כמו שאין חיוב מצות מעקה אלא במי שיש לו גג, אף על פי כן הזהירוהו חכמים במצוה זו הרבה ואמרו (מנחות מא א) שראוי לחזר עליה, ואמרו (שבת לב, ב) שהזהיר בה זוכה ומשמשין אותו עבדים רבים, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות, שנאמר וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות יי. ואמר רבי אלעזר שהזהיר בה ובתפלין ובמזוזה מבטח הוא שלא יחטא לעולם שנאמר (קהלת ד יב) והחוט המשלש לא במהרה ינתק.

ונוהגת מצוה זו בזכרים בכל מקום ובכל זמן אבל לא בנקבות. ואם רצו הנקבות להתעטף מתעטפות בלא ברכה, כדעת קצת המפרשים (רמב”ם פ”ג ה”ט). וקצתם אמרו אפילו בברכה (ר”ת בתוס’ ר”ה לג א ד”ה הא ר’ יהודה). והעובר על זה ולבש בגד צמר או פשתים גדול כשעור שאמרנו והוא שלו ולא הטיל בו ציצית בטל עשה זה, ואם הוא של שאר מינין בטל מצוה מדרבנן. ואם אינו שלו אלא ששאל אותו כל שלשים יום, כלומר מיום ששאלה עד תשלום שלשים יום פטורה מן הציצית (רמב”ם שם ה”ד), מכאן ואילך חיב להטיל בו ציצית.