String Ratios Discussed:
Tags:
Main Text
Note: this text is non-Rabbinic and therefore, if one chooses to read it, should be taken with a grain of salt. -RH
ספר מצות גדול
הנקרא
גן עדן
בבאור כוונות המצות שבתורה ודיני ענינים הכוללים,
בחכמה חברו החכם האלהי והכולל הרב רבינו אהרן
בעל ספר עץ חיים וכתר תורה נב״ע בדרי אלהי
ניקומודיא זצ״ל.
יצא לאור פעם ראשונה מוגה ומתוקן על פי נוסחאות שונות בתוספת
חדשות גם ישנות
על ידי
יהודה בכ״מ יצחק ז״ל פאויסקאן
גוזלווא
בדפוס מוהר״ר אברהם נ״י בכמהר״ר שמואל ז״ל פירקאוויץ
שנת תרכ״ד לפ״ק
ГАНЪ ЭДЕНЪ
г. е. РАЙ
ЕВПАТОРІЯ
Въ Типографіи Авраама Фирковича
1864
פרק ששי
במצות הציצית הכתוב אומר דבר אל בני ישראל ואמרה אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת · וענין ציצית כמו ויקחני בציצית ראשי והרצון בו החוטים הנשארים בסוף האריגה כעין שער הראש ואין הבדל בין שיהיו מגוף הכנף ובין שיהיו נדבקים עליו ועל כן אמר ועשו להם ציצית ולא אמר ונתנו שיהיה נתן ע״פ מבחוץ ולא אמר ממנו היו כענין שנאמר ממנו קרנותיו להורות בין שנעשו אליו מבחוץ בין שהיו ממנו הוא אחד · ואמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ולא הורה הכתוב מנין החוטים ולא הורה גם כן שהתכלת הוא חוט בתוכם כי הכתוב אמר פתיל תכלת והפתיל אינו חוט רק הוא פתול משלשה חוטים לפחות כענין שנאמר נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי · ומאמר וקצץ פתילים חוטים על שם סופם יקראו פתילים · ולא הורה הכתוב היות עליו קשרים ולא מנין קשרים אך מנין חוטים ומנין קשרים ידועים בעלי הקבלה בהעתקה כפי שאומרים · ועוד שבקבלה זאת הם חלוקים שהם אומרים שמונה חוטים וחמשה קשריםובית הלל אומרים בשלשה חוטים ושנים קשרים · ובאמרו והיה לכם לציצית כיון שאמר והיה ולא אמר והיו עונה על הפתיל הנזכר שאמר לציצית עם למ״ד המשמש שאין טעם והיה חוזר על הציצית אלא על הפתיל שהוא סמוך
לציצית או שהטעם שהפתיל יהיה גם הוא לציצית ולשון ציצית מלשון מציץ מן החרכים לשון ראיה · לא כדעת בעלי הקבלה שאמרו והיה שאין התכלת מעכב את הלבן ואין הלבן תכסה בה ולא תקרא כסות אלא מה שהיא למעלה מן הכל ולא יש ארבע כנפות רק על הטלית · ואולם החיוב לאנשי הגלות כמו שיתחייב לאנשי הבית הנה דבר אל בני ישראל לוקח את הכל · ומה שאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ויתחייב עליהם · ואולם כיון שתלה הכתוב עשיית הציצית בפתיל תכלת ויש ספק על פתיל התכלת הישאר גם עשיית הציצית · והחכם רבינו יוסף נ״ע באר מפשט הפרשה לחייב הציצית ואמר הכתוב אומר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם והיא מצוה בעצמה · ואחרי כן אומר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והיא מצוה אחרת · ואחרי כן אמר והיה לכם לציצית מלת והיה חוזרת על הציצית לא על התכלת ואפילו אם נאמר כי הציצית היא כוללת גם התכלת
הקרא ציצית כיון שייחד שם ציצית בלתי התכלת באמרו ועשו להם ציצית אחר שאמר והיה לכם לציצית חוזר אל הציצית הקודם וזכרו · וכבר בארנו שאינו נראה כן מכח הפשט כי שם ציצית הוא שם נקבות כמו אף שם היריעה לילית ומאמר והיה הוא לשון זכר וכן מה שאמר וראיתם אותו צריך להיות חוזר על לשון פתיל תכלת והוא אינו נקרא ציצית ולמד המשיג במלת לציצית מורה כי הפתיל טפול אל הציצית מכאן למדנו כי הרצון אינו כי אם על הפתיל תכלת או יהיה הרצון שגם הפתיל יהיה גם הוא לציצית · וטעם שבארו בעלי הקבלה תקנת זאת המצוה באמרו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ ונראה כי תקון הראייה היות פתיל תכלת על הציצית ונראה שחיוב לעשות זאת המצוה בזו הצורה כשנלחץ החכם בזה ואמר על דרך פחות יהיה לעשות הציצית בלי פתיל תכלת על דרך נדבה · ויותר נראים דבריו שאמר כי עשיית הציצית היא חובה ועשיית התכלת גם היא חובה ואם לא תהיה
ידועה בבירור על דרך קרוב נדע אותה התכלת הכוונה על הצבע ואין הבדל בין החוט שש או משי או צמר לבד שלא יהיה אסור שעטנז ואע״פ שיש חכמים אומרים שהיא ידועה בבירור על צד ההשלמה אמרנו שהוא בדרך קרוב · וכבר נתבאר בכמה מקומות שאנחנו מתנהגים במצות על דרך דעת ועל דרך קרוב ובמקום שלא נוכל לעשות על דרך דעת אנחנו עושים על דרך קרוב · ואין תקנת זאת המצוה עד שיהיה מדרך דעת בלבד אבל תקנתה תכשר אע״פ שהוא בדרך הקרוב וזאת המצוה חייבת לאנשים בוגרים ולא לנשים ולא לקטנים ולא לשוטים ·
מעכב את התכלת שאחרי עקר זה הכתוב רמז שהעקר הוא התכלת וכולם מודים שהציצית הוא לבן אע״פ בעלי הקבלה אומרים אם יהיה משאר צבעיות יכשר לבד שלא יהיה שחור שמראהו קרוב למראה התכלת · ודעתנו קרובה להיות מראה לבן כיון שייחד הפתיל הנוסף במראה תכלת וסימן אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו · ואמת שהתכלת כמראה הרקיע · ומה שאמרו בעלי הקבלה שהתכלת האמורה בתורה הוא צמר צבוע בדם דג חלזון ובארו היאך תהיה צביעתו בסממנים ידועים וכל זה ידועים כפי שהם מסבירים בקבלתם · ולא די להם כל זה אלא אומרים שהתכלת הוא צמר נתן עם הפשתים והסמיכו דבריהם מן קשר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך ר״ל לעשות גדילים מצמר ופשתים והיה ראוי שיצא כאן כדין כל היוצא מן הכלל פרט והם עצמם אומרים שאי אפשר לעשות מן צמר ופשתים מפני שחיוב הציצית הוא ביום ואולי יתעטף בלילה ונמצא נלכד בדבר אסור משום ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך · ולהיות התכלת צמר אינו נודע מכח הכתוב · ומה שהביאו חכמינו ע״ה כדמות ראיה שהתכלת אינו צמר כי מה טעם וקצץ פתילים לעשות בתוך התכלת שהחוט לא יהיה לנואי אם יעשה בתוך הצמר והחשש על מה שכתוב בתורה כי הם אמרו תכלת האמורה
בתורה · ומה שהביאו לסתור דבריהם מדברי הנביאים כנון תכלת וארגמן מאיי אלישה תכלת וחור כנראה לי שאין צורך · ואני חסתי להכריעם שהם מכת הקראים איך נמשכו בתקון הציצית אחר תקון הרבנים אשר כל ענין שהם סומכים הוא על צד הקבלה אשר אנו חולקים עליה במנין חוטים וקשרים כענין ציצית תרי״ג מצות אשר אין דעתנו מסכמת בענין זה · עוד שאלת ציצת חסרה יו״ד כל שכן בהתערב בתקנה זאת אסור מן התורה שהוא אסור שעטנז · אכן הנראה מכח התורה לפי מה שפירש הר״ר יוסף נ״ע כי תקון הציצית הם החוטים הנשארים מסוף האריגה ואין להם שעור ואין הבדל בין שינתנו עליו ובין שיהיו מגוף האריגה להתקן על אותם החוטים פתיל תכלת · ואם עשאו אינו ישראל הוא כשר אבל נתינת הפתיל צריך להיות על ידי ישראל ואינו צריך קדושה כי הוא לצורך הראייה לבד וצריך להיות חבור הנזכר הוא הפתילות והוא במצוה ובאור שנתבאר ענינו במשנה תורה גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר והסומא אינו פטור מן לבישת הציצית כיון שאמר וראיתם אותו שהטעם שמעורר הראייה אצל אחרים והוא חיוב ביום ולא בלילה ממה שאמר וראיתם:
ומנהג ישראל ללבוש הטלית בשעת התפלה וכנראה מדין הפשט שצריך ללבשו בשעת הנשיאה והנתינה בשוק ובעניני עסקיו כי כן אמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם וגו׳ · ואולם לשון ראייה משמשת תמצא לשון הבנה ולבי ראה הרבה חכמה ודעת וראיית עין · והחכם הבדיל כי כל מקום שרוצה ראיית הלב יתאר הדבר כנון וירא אלהים את האור כי טוב וכשלא יתואר הדבר הוא ראיית עין והנה לא תאר · והנה הוא ראיית עין והכתוב כלל את שניהם באמרו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אני רואה מכונת התורה שזאת הציצית צוה אותה נותן התורה היות על צד נהול וליאות כאשר אמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ ולא באה התורה צד נהולה וליאותה אע״פ כן מקרבת דעתנו נעיר אופני נהולה וליאותה ולא אשימם בדרך גזרה אלא נשיא הענין עליו יען שהוא ענין חשוב ומחשבה צודקת וצריך בלב רודפי צדק מבקשי ה׳ · בעבור שגוף האדם מורכב מארבעה טבעים אשר נמשכו אחר כל אחד שתי איכיות ואינם שוים בהתחברם במזג שוה אבל ימצא מן האדם חלוק באישיו במזג יתרון וחסרון בתכונותיהם לפי התגבר טבע איש אחד מאיש אחר לארבעת טבעיהם ותכונות הנמשכות כפי טבע התגברות הטבעים וימצאו חלוקים
במדותיהם כמעט שהם נגדיים זה לזה אף על פי שיכללם מין אחד מה שלא כן בחמר השמימי אשר אין לו נגד והפך בעצמו והוא מתמיד נצחי בלי הפסד על כן צוה נותן התורה עשיית ארבע ציציות בכנפות כנגד ארבעה הטבעים שהורכב מהם גוף האדם והתחבר פתיל תכלת עם כל אחד שהוא תואר הרקיע שמרמז על החומר השמימי להרמיז שאם גוף האדם מורכב מהפכים ולא כן החמר השמימי שמצד שאין בעצמו הפך אין בו שנוי · הנה יש לו לאדם כשראה פתיל תכלת שמרמז על גוף השמים שאין לו הפך ושנוי שהוא הפך החמר השפל הם הארבעה טבעים אשר הורכב מהם גוף האדם לזכור את כל מצות ה׳ אשר נתנו לישראל ליישר העקשים באורחותם ונלווים במעלותם להיותם כאיש אחד בלי שנוי וחלוף על כן סמך לו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם אני ה׳ אלהיכם · ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:
נשלם סדר ענין התפלה בשם מרומם על כל ברכה ותהילה.
Footnotes
Aaron ben Elijah’s main argument is that the Torah requires both ordinary tzitzit and a visible cord of tekhelet, but the later Rabbinic rules governing the exact number of threads, knots, material, and dye source are not explicit in Scripture.
His key points:
- Tzitzit and tekhelet are two connected obligations. Plain white tzitzit alone may have value, but the complete biblical form includes tekhelet.
- Tekhelet primarily means a colour resembling the sky. He rejects the claim that the Torah itself proves it must be wool dyed from the ḥillazon.
- The exact material may be flexible. Linen, silk, or wool could potentially be used, provided no other prohibition is violated.
- When absolute certainty is unavailable, one should act according to the most reasonable identification, rather than abandon the mitzvah entirely.
- He criticizes Karaites who copy Rabbinic thread-and-knot arrangements even though those details depend on the oral tradition they reject.
- The phrase “you shall see it” probably refers specifically to the tekhelet cord, making its visible colour central to the mitzvah.
- Tzitzit is meant to be worn as an everyday visual reminder, not only during prayer.
- Symbolically, the four corners represent the four physical elements of the human body, while sky-coloured tekhelet represents the stable heavenly realm. Seeing it should redirect a person away from physical impulses and toward God’s commandments.
Main takeaway
This is a surprisingly practical Karaite defense of restoring tekhelet: even without certainty about the ancient animal, dye process, or Rabbinic specifications, one should use the closest reasonable sky-blue colour and perform the commandment as fully as possible.
English Translation
Chapter Six
Concerning the commandment of ṣīṣīt
Scripture says:
“Speak to the children of Israel and say to them that they shall make for themselves ṣīṣīt upon the corners of their garments throughout their generations, and they shall place upon the ṣīṣīt of the corner a cord of teḵelet.”
The meaning of ṣīṣīt is like the expression:
“He took me by the lock of the hair of my head.”
The intended meaning is the threads remaining at the end of the weaving, resembling the hair of the head.
There is no difference between their being part of the fabric of the corner and their being attached to it. Therefore, it says:
“They shall make for themselves ṣīṣīt,”
and does not say, “they shall place,” which would mean that it was placed upon it externally. Nor does it say that they were “from it,” as it says:
“Its horns shall be from it.”
This indicates that whether they were attached to it externally or were part of it, it is all one.
It says:
“They shall place upon the ṣīṣīt of the corner a cord of teḵelet.”
Scripture did not indicate the number of threads. Nor did it indicate that the teḵelet is one thread among them, because Scripture said petil teḵelet, “a cord of teḵelet.”
A petil is not a single thread. Rather, it is something twisted from at least three threads, as it says:
“With divine wrestlings I have wrestled with my sister.”
And in the expression:
“He cut the petilim,”
threads are called petilim on account of their ends.
Scripture did not indicate that there should be knots upon it, nor did it indicate the number of knots. Rather, the number of threads and the number of knots are known to the masters of tradition through transmission, according to what they say.
Moreover, they disagree regarding this tradition. They say that there are eight threads and five knots, while the House of Hillel says three threads and two knots.
In the expression:
“It shall be for you as ṣīṣīt,”
since it says “it shall be” and does not say “they shall be,” it refers to the previously mentioned petil.
The word la-ṣīṣīt, with the serving letter lamed, means that “it shall be” does not refer back to the ṣīṣīt, but to the petil that is adjoining the ṣīṣīt. Alternatively, the meaning is that the petil itself shall also become part of the ṣīṣīt.
The word ṣīṣīt is from the same usage as:
“Peering through the lattices,”
an expression of seeing.
This is unlike the opinion of the masters of tradition, who said that the absence of teḵelet does not invalidate the white threads, and that the absence of the white threads does not with which you cover yourself.
A garment is not called a covering unless it is worn over everything, and only the ṭallīt has four corners.
The obligation applies to those living in exile just as it applies to those living in the homeland, for the expression “Speak to the children of Israel” includes everyone. When it says:
“They shall make for themselves ṣīṣīt upon the corners of their garments throughout their generations,”
the obligation is thereby imposed upon them.
However, since Scripture connected the making of the ṣīṣīt with the petil teḵelet, and there is uncertainty concerning the petil teḵelet, the question arises whether the obligation to make the ṣīṣīt nevertheless remains.
Our master Rabbi Joseph, of blessed memory, explained from the plain meaning of the passage that ṣīṣīt is obligatory. Scripture first says:
“They shall make for themselves ṣīṣīt upon the corners of their garments throughout their generations.”
This is a commandment in its own right.
It then says:
“They shall place upon the ṣīṣīt of the corner a petil teḵelet.”
This is another commandment.
Afterward it says:
“It shall be for you as ṣīṣīt.”
The word “it shall be” refers back to the ṣīṣīt, not to the teḵelet. Even if we say that ṣīṣīt includes the teḵelet as well, Scripture nevertheless uses the name ṣīṣīt separately from the teḵelet when it says, “They shall make for themselves ṣīṣīt.” Therefore, when it later says, “It shall be for you as ṣīṣīt,” it refers back to the previously mentioned ṣīṣīt.
We have already explained, however, that this does not appear correct according to the plain meaning. The noun ṣīṣīt is feminine, just as the word yeriʿah is feminine, whereas we-hayah, “and it shall be,” is masculine.
Likewise, the words:
“You shall see it”
must refer back to the expression petil teḵelet, which is masculine and is not itself called ṣīṣīt.
The objector inferred from the word la-ṣīṣīt that the petil is subordinate or attached to the ṣīṣīt. From this we learn that the intended reference is only to the petil teḵelet, or alternatively that the petil itself also becomes part of the ṣīṣīt.
The reason the masters of tradition explained the proper form of this commandment from the words:
“You shall see it and remember all the commandments of the Lord”
is that the visual function appears to require the presence of a petil teḵelet upon the ṣīṣīt. It therefore appears obligatory to perform the commandment in this form.
When the scholar was pressed on this point, he said that, at the very least, ṣīṣīt without a petil teḵelet may be made as a voluntary observance.
More convincing, however, are his words that making the ṣīṣīt is obligatory and making the teḵelet is likewise obligatory. If the teḵelet is not known with certainty, it may be identified according to the closest reasonable determination. The intention concerns the colour, and there is no difference whether the thread is linen, silk, or wool, provided that it does not involve forbidden šaʿaṭnez.
Although some scholars say that its identity is known with complete certainty, we say that it is known only through reasonable approximation.
We have explained in several places that we conduct ourselves regarding the commandments sometimes according to certain knowledge and sometimes according to approximation. Where we cannot act according to certain knowledge, we act according to the closest reasonable determination.
The proper performance of this commandment does not depend exclusively upon certain knowledge. Rather, its performance remains valid even when based upon approximation.
This commandment is obligatory for adult men, but not for women, children, or those lacking legal competence.
[The white does not] invalidate the tekheleth, for after this principle Scripture indicated that the essential element is the tekheleth. Everyone agrees that the ṣiṣith is white, although the masters of tradition say that if it is made from other colors it remains valid, provided that it is not black, whose appearance is close to that of the tekheleth.
Our opinion inclines toward its appearance being white, since Scripture assigned the additional thread the appearance of tekheleth. A sign of this is: “Though your sins be as scarlet, they shall become white as snow.” It is also true that the tekheleth resembles the appearance of the firmament.
As for what the masters of tradition say—that the tekheleth mentioned in the Torah is wool dyed with the blood of the ḥillazon fish—they have explained how it is to be dyed using certain known ingredients. All these details are known according to what they explain through their tradition.
Nor is all this sufficient for them, but they also say that the tekheleth is wool placed together with linen. They support their words through the connection between the verses, “You shall not wear shaʿatnez, wool and linen together,” and, “You shall make tassels for yourself”—meaning, according to them, that the tassels are to be made from wool and linen.
It would therefore have been appropriate for this case to be treated according to the rule governing something specifically excluded from a general prohibition. Yet they themselves say that it is impossible to make the ṣiṣith from wool and linen, because the obligation of ṣiṣith applies during the day, and a person might wrap himself in it at night and thereby become caught in a prohibited act, on account of the verse, “A garment of mixed fabric, shaʿatnez, shall not come upon you.”
That the tekheleth must be wool, however, is not known from the force of Scripture itself.
As for what our sages, peace be upon them, brought as a kind of proof that the tekheleth is not wool—namely, what purpose would there be in cutting cords to place within the tekheleth, since a thread would not serve as an ornament if it were made within wool?—the concern is with what is actually written in the Torah, for they themselves said, “the tekheleth mentioned in the Torah.”
What they brought from the words of the Prophets to refute these statements—such as, “tekheleth and purple from the islands of Elishah,” and, “tekheleth and white”—appears to me unnecessary.
I was reluctant to pass judgment against them, since they belong to the Karaite community. Yet how did they come to follow the arrangement of the ṣiṣith practiced by the Rabbanites, when everything upon which the Rabbanites rely in this matter is based upon tradition—the very tradition with which we disagree regarding the number of threads and knots? The same is true of the interpretation that the numerical value of the word ṣiṣith represents the 613 commandments; our opinion does not agree with this matter.
You also asked about the word ṣiṣith being written defectively, without a yod. All the more serious is the fact that this arrangement introduces something prohibited by the Torah: the prohibition of shaʿatnez.
What appears from the force of the Torah, according to the explanation of our teacher R. Yosef, may his soul rest in Eden, is that the ṣiṣith consists of the threads remaining at the end of the weaving. They have no prescribed measurement. There is no difference between threads attached to the garment and threads that form part of the garment’s original weaving. A thread of tekheleth is to be attached to those threads.
If a non-Israelite made the garment or its fringe, it is valid; but the placement of the tekheleth thread must be performed by an Israelite. It does not require sanctification or a special declaration of intent, because its purpose is solely that it be seen.
The aforementioned attachment must be made to the fringe threads. This is contained in the commandment and in the explanation of its subject given in Deuteronomy: “You shall make tassels for yourself upon the four corners of your garment, which…”
A blind person is not exempt from wearing the ṣiṣith merely because Scripture says, “You shall see it,” since its purpose is also to awaken sight and awareness in others. The obligation applies during the day and not at night, as is derived from the words, “You shall see it.”
Custom
And it is the custom of Israel to wear the tallit at the time of prayer.
And apparently, according to the law of the plain meaning, one must wear it at the time of buying and selling in the marketplace and in the affairs of his business.
For thus He said: “And you shall see it, and you shall remember all the commandments of the Lord, and you shall do them; and you shall not stray after your hearts,” etc.
However, the expression “seeing” has different usages.
You will find it used as an expression of understanding, as in: “And my heart saw much wisdom and knowledge”; and there is also the seeing of the eye.
And the sage distinguished between them: wherever Scripture intends the seeing of the heart, it describes or qualifies the thing, as in: “And God saw the light, that it was good.”
But when the thing is not described, it is the seeing of the eye.
And here it did not describe it; therefore, it is the seeing of the eye.
And Scripture included both of them when it said: “And you shall not stray after your hearts and after your eyes.”
I see the intention of the Torah to be that this tzitzit, which the Giver of the Torah commanded, was commanded by way of guidance and fitness, as He said: “And you shall see it, and you shall remember all the commandments of the Lord.”
The Torah did not state the manner of its guidance and its fitness.
Nevertheless, according to the reach of our understanding, we shall indicate the ways of its guidance and fitness.
And I shall not establish them by way of a definitive ruling, but rather we shall bear the matter upon this interpretation, because it is an important matter and a correct thought, and it ought to be in the heart of those who pursue righteousness and seek the Lord.
For the human body is composed of four natures, after each one of which follow two qualities.
And they are not equal in their joining together in an equal temperament.
Rather, among mankind there is found variation between individuals in temperament, with excess and deficiency in their dispositions, according to the predominance of one nature in one person over that in another person, with respect to their four natures.
And the dispositions that follow are according to the nature of the predominance of the natures.
And they are found to differ in their character traits, almost to the point that they are contrary to one another, even though one species includes them all.
This is not so with celestial matter, which has no contrary or opposite within itself, and which endures eternally without corruption.
Therefore, the Giver of the Torah commanded the making of four tzitzit upon the corners, corresponding to the four natures from which the human body was composed.
And a thread of tekhelet was joined with each one, it being the appearance of the firmament, which alludes to celestial matter.
This is to indicate that, although the human body is composed of opposites, celestial matter is not so, for because it has no opposite within itself, there is no change in it.
Thus, when a person sees a thread of tekhelet, which alludes to the body of the heavens—within which there is no opposition or change, and which is the opposite of lower matter, namely the four natures from which the human body was composed—he is to remember all the commandments of the Lord.
These were given to Israel to straighten the crooked things in their paths and, through their virtues, to become joined together as one man, without change or variation.
Therefore, He placed immediately after it: “And you shall not stray after your hearts and after your eyes, after which you go astray”; and: “So that you shall remember and do all My commandments, and you shall be holy unto your God. I am the Lord your God.”
Blessed is the Lord forever. Amen and amen.
