Baal HaIttur Tying

To quote R’ Yisroel Rosenberg:

“2 knots
3 white
2 knots
3 blue
2 knots
3 white
2 knots
3 blue
2 knots
3 white
2 knots
3 blue
2 knots
3 white
2 knots

This is in accordance to most rishonim .”

The double knot isn’t specified, however, the Baal HaIttur wanted the Techeiles separated from Lavan to avoid tangling. He doesn’t specify though which goes first and last: Techeiles or Lavan. This leads to two different visual results as seen in the accompanying pictures.


מקורות לשיטות קשירת תכלת

בעל העיטור
(ר’ יצחק בו אבא מרי, מאה ה12 צרפת)

מואיז נבון
עמותת פתיל תכלת

וכמה שיעור חוליא כדי שיכרוך ג’ כריכות ח’ חוטין תנא הפוחת לא יפחות מז’ חוליות כנגד ז’ רקיעים לפי שתכלת דומה לרקיע והמוסיף אל יוסיף על י”ג כנגד הרקיע והאויר תנא כשהוא מתחיל לכרוך החוליות מתחיל בלבן חוליא א’ וחוליא א’ תכלת עמה וכן כל הגדיל ומסיים חוליא התחתונה בלבן … למנינא הוא דאתי דאכתי גדיל שנים משמע השתא דכתב גדילים נעשה גדול ופתלהו מתוכו שיהא גדיל ומתוך הגדיל יוצא פתיל כדאיתא בספרי שיהא גדילה יוצאה מן הכנף י”מ שיהא הפתיל הכורך בו במנין החוטין וקי”ל כרב דאמר גדיל ופתיל בעינן כדלעיל שליש גדיל וב’ שלישי ענף אמר רבא ש”מ צריך לקשור על כל חוליא וחוליא כ”ז חוליות דאי ס”ד ל”צ אלא קשר העליון והאחרון שבסוף החוליא הא דאמרי בני ר’ חייא גרדומי תכלת כשרין ואמאי כיון דאיפסיק החוט אשתרו כולהו חוליות ולית בהו גדיל ורחמנא אמר גדילים אלא לאו ש”מ צריך לקשור על כל חוליא ואע”ג דאיפסיק עילאה אשתייר בה גדיל דהא איכא קשר דילמא דאיקשור לעולם לא בעינן קשר על כל חוליא והא דאר”ח גרדומי תכלת כשרין לאו בכולהו ציצת קאמר אלא בציצת הנקשר בחוליות אבל בהנך דלא קשיר פסול דלית גדיל ושירים נפרש בחלק סופו. … זמן שהיה התכלת מצוי היו אלה הח’ חוטין ד’ תכלת וד’ לבן ומתחיל וקושר בלבן וכורך חוליא אחד כדי שיכרוך וישנה וישלש וקושר נמצא שהיה בין הקשרים ה’ של לבן וג’ של תכלת .
(ספר העיטור הלכות ציצית דפים סח-סט)

העוטור מוסבר ע”י
בנימין זאב
(ר’ בנימין בן מתתיהו, מאה ה16 יוון)

בעל העיטור שבזמן שהיה תכלת היו עושין ז’ חוליות והחוליא הראשונה והאחרונ’ היתה בלבן ולפ”ז היו עושין ד’ חוליות בלבן וג’ מתכלת ועל כל חוליא וחוליא היו קושרין קשר ואם כן יעלו קשירות אצל החוליות הלבן ה’ כי בז’ חוליות יש ח’ קשרים א’ בתחילה ואח’ בסוף וששה באמצע וכיון שחוליות הלבן היו ד’ א”כ קשרים שאצל חוליות הלבן היו ה’ ואני ההדיוט בנימן אסדרם לך כדי שיהיה נקל בעיניך להבינם וזה סדרן תחילה עושה קשר ראשון ואחר כך היה לוקח חוט מלבן משום להתחיל בלבן דהכנף מין כנף כלומר בלבן תחילה וכורך סביבות החוטין ושונה ומשלש ושלשה כריכות נקרא חוליא כדפרישית ואח”כ היה קושר ואח”כ היה לוקח חוט מתכלת ועושה חוליא אחרת ואח”כ היה קושר ואח”כ בחוט לבן עושה חוליא אחרת ואח”כ קושר ואח”כ בחוט של תכלת עושה חוליא אחר’ וקושר ואח”כ בחוט של לבן עושה חוליא אחר’ וקושר ואח”כ בחוט של תכלת עושה חוליא אחרת וקושר ואח”כ מסיים בחוט לבן חוליא אחרת וקושר נמצא לפי חשבון זה היו שם ח’ קשרים וז’ חוליות והיו מתחילין בלבן ומסיימים בלבן מטעם דפרישית ואמרינן התם במנחות פרק התכלת תנא הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על י”ג הפוחת לא יפחות משבע כנגד ז’ רקיעים והמוסיף לא יוסיף על י”ג כנגד ז’ רקיעים וששה אוירים שביניהן והא לך סדרן רקיע א’ אויר רקיע שני אויר רקיע שלישי אויר רקיע רביעי אויר רקיע חמשי אויר רקיע ששי אויר רקיע שביעי הרי לך ז’ רקיעים וששה אוירין והקשרים צריך קשר על קשר דאין קשר בפחות משנים והארבע חוטין דמכאן ומכאן צריך לקושרם שני קשרים זה על זה תדע דאין קשר פחות משנים דבשבת פר’ כלל גדול ומייתי לה סמ”ג סימן כ”ו…
(שו”ת בנימין זאב סימן קצה ד”ה טעם למנהגנו)



Additional Images

  • How it looks when the blue "half" is before and after the blue Chulya. Same thing with the white.
  • How it looks when the blue "half" is before and after the white Chulya, and vice versa with the blue Chulya, versus the white half being flush with white and flush and blue.
  • How it looks when the blue "half" is before and after the blue Chulya. Same thing with the white.

About Tyer

From “The Payment Order of Antiquity and the Middle Ages: A Legal History” (p. 186):

Baal Ha-Ittur (Rabbi Yitzchak hen Rabbi Abba Mari): (approx 1122—1193) Baal Haitur is called after his renowned hook, Haitur. He was born in Provence but spent most of his life in Marseilles, France. Haitur, his main publication, is comprised of three parts: the first one discusses monetary laws, the second one is about prohibitions and permissibles (issur veheter) and the last one discusses Jewish holidays.

From Wikipedia:

Isaac ben Abba Mari (c. 1122 – c. 1193) was a Provençal rabbi who hailed from Marseilles. He is often simply referred to as “Ba’al ha-Ittur,” after his Magnum opusIttur Soferim.


Isaac’s father, a great rabbinical authority, who wrote commentaries on the Talmud and responsa, was his teacher. In his “Ittur” Isaac often mentions as another of his teachers his uncle, who, according to a manuscript note was a pupil of Isaac Alfasi. Isaac carried on a friendly correspondence with Rabbeinu Tam, whom he was in the habit of consulting on doubtful questions, though not as a pupil consults a teacher. Abraham ben Nathan of Lunel and Abraham ben Isaac of Narbonne were related to him, while the latter’s son-in-law, Raavad, frequently consulted him on scientific questions.

Sefer haIttur

Isaac began his literary activity at the age of seventeen, when, at his father’s suggestion, he wrote “Shechitah uTerefot,” rules for the slaughtering of animals and the eating of their flesh. At about the same time he wrote a small work on the precepts concerning tzitzit, at the request of Sheshet Benveniste “ha-Nasi” of Barcelona. Both works form a part of the legal codex “Ittur,” or “Ittur Soferim,” which occupied Isaac about twenty-three years (from 1170 to 1193). Until modern times only the first part of this work was known (Venice, 1608); the whole codex was published first by Schönblum (Lemberg, 1860), and included Isaac’s “Aseret ha-Dibrot,” which is really only a special name for a part of the Ittur.

The Ittur contains, in three parts, almost a complete code of laws, and is divided as follows:

The book belongs to the classic productions of rabbinical literature in France. Isaac shows in this work a knowledge of the two Talmuds such as almost no other person of his time possessed. With works on the Geonim, among them many responsa and treatises which are otherwise unknown to-day, he shows the same familiarity as with the productions of the northern French Talmudists. At the same time he proceeds independently in his criticism, without regard to the age or reputation of former authorities, and spares not even the Geonim and Isaac Alfasi, though he admired them greatly.


While Spanish and German Talmudists, up to the time of the Tur,” often mentioned the Ittur, and authorities like RashbaRoshMordechai, and several others refer to this work, after the appearance and wide circulation of the “Tur” it soon shared the fate of many other codices (as, for example, Avraham ben Isaac‘s “Eshkol”), and fell into disuse. Joseph Caro was the first who, after a long interval, made use of the Ittur, but even he does not appear to have had the whole work before him.

At the end of the seventeenth century Jacob b. Israel Sason wrote a commentary to a part of the Ittur, under the title “Bnei Ya’akov” (Constantinople, 1704). In the eighteenth century the following authors wrote commentaries to the work: Eliezer b. Jacob (“Nachum”; not published); Abraham Giron (“Tikkun Soferim uMikra Soferim” (Constantinople, 1756, with text); Jacob b. Abraham de Boton gives fragments of his commentary to the Ittur in his collection of responsa, “Edut beYa’akov” (Salonica, 1720); while a similar work by Solomon al-Gazi was lost during its author’s lifetime. Samuel Schönblum published an edition of the Ittur annotated by himself. Meïr Jonah b. Samuel wrote a very exhaustive and learned commentary.

Other works

Isaac wrote also marginal notes to Alfasi’s “Halakhot,” with the title “Me’ah She’arim,” which appeared for the first time in a Wilna edition of Alfasi (1881-97). No trace has been preserved of his commentary to Ketubot, which he quotes.


    Let's meet

    Let’s schedule a time to meet for strings and quality service.