String Ratios Discussed:
Tags:
Bottom Line
- Stealing from a non-Jew is 100% assur, even if there’s no chilul Hashem.
- Keeping a non-Jew’s lost object is muttar, as long as there’s no chilul Hashem.
- Returning it l’shem Shamayim is praiseworthy, but returning it to strengthen resha’im is assur.
- Tricking a non-Jew is assur, unless he made the mistake himself.
- Withholding a debt is only muttar through taxes or other financial claims, but during a sale, it’s gezel.
- Chilul Hashem is a major factor—even in cases that might otherwise be muttar.
- Rav Ashi’s case shows that even questionable conduct can backfire, so one must be careful.
- The Rambam, Tur, and Rosh hold stealing from a non-Jew is just as assur as stealing from a Jew, and it’s included in “Lo Signov.”
- Nowadays, all forms of deception are assur, since non-Jews are makpid on their money.
Practical Takeaway:
Stay away from gezel and deception—whether from a Yid or a goy. It’s assur, it leads to chilul Hashem, and it’s just not worth it.
The Connection to Techeiles:
- Being Honest in Mitzvos:
- The same people who are makpid on wearing Techeiles because it’s emes should also be makpid on honesty in business. You can’t be a “Techeiles Yid” while cutting corners in financial matters. Just like you wouldn’t wear fake Techeiles, you shouldn’t justify taking what isn’t yours—even from a non-Jew.
- Chilul Hashem Factor:
- One of the biggest pushbacks against Techeiles today is:
- “It’s a break from the Mesorah.”
- “Only a few Gedolim wear it.”
- “People will think it’s a new movement.”
- In a similar way, this sugya shows that even if something is technically allowed, chilul Hashem changes the game. Even if keeping a non-Jew’s lost object is muttar, if it causes chilul Hashem, it becomes assur. So too, if wearing Techeiles turns into a PR disaster, it could be a reason why many Gedolim were hesitant about it.
- One of the biggest pushbacks against Techeiles today is:
- Trustworthiness and Kiddush Hashem:
- The sugya brings how returning a lost item to a non-Jew for Kiddush Hashem is praiseworthy.
- Similarly, those who wear Techeiles often feel they are upholding the truth and making a Kiddush Hashem by reviving a mitzvah.
- But at the same time, one’s conduct must match their ideals—a person can’t be “machmir” on Techeiles and meikel on honesty.
- Historical Parallels – The Geonic Period & The Techeiles Controversy:
- In your novel, Moshe Yankelovich goes back in time to the Geonic period, where he’s mocked for wearing Tefillin just as he’s mocked for Techeiles today.
- This sugya discusses the halachic status of non-Jews living under Jewish rule in the same era.
- It’s a reminder that halachic debates surrounding Techeiles, commerce, and interactions with non-Jews were all relevant back then too—just as they are now.
Final Thought:
This sugya reinforces that being a Torah Jew isn’t just about doing mitzvos bein adam laMakom (like wearing Techeiles) but also bein adam lechaveiro—and that includes non-Jews. If a person cheats in business but is makpid on Techeiles, something is off. The real Techeiles Yid is honest in all areas of life.
Main Text
ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק י סימן כ
כ. דין דבין גזל הגוי או גניבתו אסור, אפילו אי ליכא חילול השם. ואפילו הוא כבוש תחת ידו. אבל אבידתו מותרת, והוא דליכא חילול השם. והמחזיר ודעתו לשם שמים הרי זה משובח, ודין דאסור להטעות את הגוי, אפילו כשאינו יודע כלום, אלא כשטעה מעצמו. ומ”מ יאמר לו הישראל ראה שעל חשבונך אני סומך, וגם הפקעת הלואה אינו מותר, אלא כשחייב לשלם לו דרך מכס, או דרך חוב, אבל מה שהוא דרך מקח אסור:
מסקינן )קי”ג ע”ב( א”ר ביבי בר גידל אמר ר’ שמעון חסידא, גזל הגוי אסורה, אבידתו מותרת. גזילתו אסורה. דאמר קרא )דברים ז’, ט”ז( ואכלת את כל העמים אשר ה’ אלהיך נותן לך. בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורים בידך. אבידתו מותרת, דאמר רב חמא בר גורי’ אמר רב, מניין לאבידת הגוי שהיא מותרת. שנאמר )שם כ”ב, ג'( לכל אבידת אחיך, פרט לגוי, ונאמר ומצאתה. משמע אפילו אחר דאתי לידיה שרי. ונראה, הא דאמר לעיל בזמן שהן מסורים בידך. אין הפירוש בזמן שהן כבושין תחת ידך. דהא ר’ עקיבא דורש לעיל, דאסור גזל גוי אפי’ בכבוש תחת ידך, דקרא איירי בכבוש תחת ידך, ואפ”ה אסור לגזלן. וכן בפ’ דו”ה )לעיל ל”ח ע”א( סי’ ח’ גבי שור של גוי שנגח לשור של ישראל כו’, שכתבו התו’ )ד”ה עמד(. למ”ד גזל הגוי אסור ניחא כו’ והתם איירי בכבוש תחת ידך. אלא נראה דהכי פירושו, בזמן שהן מסורים בידך. כלומר שצוה הקדוש ברוך הוא להלחם בהם. או אפילו מלחמות רשות, הקדוש ברוך הוא נתן לך רשות להלחם עם כל אויביכם מסביב. אבל מי שהוא כבוש תחת ידך, ואינו מז’ אומות, גזילו אסור.
וכתב הרמב”ם )ה’ גזילה פ”א ה”ב( וכן הסמ”ג )לאוין קנ”ז( וכן הטו”ר )סימן שמ”ח( אחריו, שגניבה וגזילה שוין בין ישראל לגוי. וכל הגונב מגוי עובר בלאו, כאילו גונב מישראל. ודבר תימא הוא בעיני, כי התורה בכללה ובפרטה לישראל ניתנה. ולכאורה נראה מהאי סוגיא, דדורש גזל הגוי מקראי לאיסור, אינו אלא אסמכתא בעלמא הוא. ואף אם ת”ל דדרשה גמורה היא. מ”מ אינו אלא לאיסורא, אבל אינו בכלל לאו דלא תגזול, וכן לא תגנוב. ורש”י פירש להדיא במסכת סנהדרין פרק ד’ מיתות )נ”ז ע”א ד”ה ישראל( דאינו אלא מדרבנן, על הא דאיתא התם סתמא דברייתא, דישראל בגוי גניבה וגזילה מותר, ופירש רש”י משום דלא תעשוק את רעך כתיב, ולא גוי. ומדרבנן הוא דאיכא למ”ד דאסר, משום חילול השם עכ”ל. ומה שכתב רש”י מפני חילול השם. לא נראה לי כלל, דגזל הגוי אסור אפילו בלא חילול השם. אבל נראה לי, משום שירחיק עצמו מן הכיעור ודומה לו, ויאכל וישתה את שלו. ולא ירגיל את עצמו בגניבה וגזילה.
ומסיק, תניא, רבי פנחס בן יאיר אומר, במקום שיש חילול השם, אפילו אבידתו אסור, פירוש, כגון שיוודע הדבר לגוי, אבל היכא דליכא חילול השם אסור להחזיר לו, לפי שהוא מחזיק ידי הרשעים. כן כתב הר”ם )ה’ גזילה פי”א ה”ג( והסמ”ג )עשין ע”ד( והטו”ר )סימן רס”ו(. וכתב עוד, ואם החזירה כדי לקדש השם, כדי שיפארו את ישראל, שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח. וכעין זה הביא הסמ”ג )שם( עובדא דירושלמי פרק אלו מציאות.
ורחמנא לבא בעי, אם דעתו לכך, אבל אם דעתו בעבור שישביחו אותו, ולא בעבור אמונת ישראל, או משום שהוא אוהב את הגוי ומרחם עליו, אסור. אמר שמואל, טעותו מותרת. כי הא דשמואל זבן מגוי מזרק של זהב בחילוף של נחושת, וסך המקח היה ארבע זוזי, ואבלע ליה חד זוז בחושבנא, פירש רש”י, ועוד טעות אחרת, שעיכב זוז מדמיו, והטעהו בחשבון, וא”כ לפירושו שריא להטעות את הגוי היכא דלא ידע. וכן יראה מפי’ התו’ )ד”ה יכול( דלעיל בסי’ י”ח. וכן כתב הטו”ר בסימן שמ”ח, דשרי להטעותו בחשבון. ולא נ”ל כלל להטעותו בחשבון, דלא שרי טעות הגוי, אלא בטעה מעצמו. ואף דהפקעת הלואה שרי, היינו מה שאתה חייב לשלם לו או דרך מכס או דרך חוב. אבל מה שהוא בעת המקח, דומה לגוזל. כאלו אתה לוקח את שלו בעל כרחו, והיינו אתה גוזל זהב משלו. ועוד נ”ל לאסור משום חילול השם, דשמא הגוי מכוון לבדקו. וכן כתב הרמב”ם )הל’ גזילה פי”א ה”ד( והסמ”ג )עשין ע”ד( להדיא, דטעות הגוי אינו שרי אלא במוטעה מעצמו. אבל להטעותו אסור, משום חילול השם. וכתב בהג”ה מיימונ”י )שם אות ב'( שכן פי’ ר”ח )וראב”ח( ]וראבי”ה[. וא”כ לפיכך צריכין אנו לפרש ואבלע ליה זוזא בחושבנא כפי’ הערוך )ערך פלז( שנתן זוז לגוי יותר. בעבור שישמח הגוי, וילך מהרה, וכן פי’ הר”ן, ועיקר. כי כה”ג בודאי שרי, מאחר שהגוי טעה מעצמו. ואפילו לפי’ רש”י, שפי’ שהישראל הטעה הגוי בחשבון. היינו משום דס”ל הפקעת הלואה שרי. ורש”י מדמה זה להפקעת הלואה. מאחר שקנה ישראל המזרק במשיכה, נעשה עליו הד’ זוז בחוב והלואה, ומשום הכי שרי. ולא גזרינן שמא יכוון הגוי לבודקו, כך הוא סברת רש”י. אבל היכא שמטעה את הגוי בחשבון, שאינה הפקעת הלואה. כגון שאתה קונה ממנו כלים, או דבר אחר, ואתה מטעהו, שמוסיף לך במנין, או שאתה מטעהו, שמוסיף לך דמים. כגון שהוא קנה ממך, או חייב לך, אזי רש”י נמי מודה שהוא אסור. דהוי גזל הגוי ממש, ואסור. אפילו היכא דליכא חילול השם. וכן יראה לעיל סימן י”ח, יכול יגלום הגוי, שאסור להטעותו משום גזל. ולא כפי’ התו’ )ד”ה יכול( שהגוי ידע מזה, ועושה עצמו כאינו יודע. דסתמא קאמר קרא )ויקרא כ”ה, ז'( וחשב עם קונהו, שידקדק עמו. וכן יראה מפי’ הרמב”ם, שכתב בפ”ז דהלכות גניבה )ה”ח( אסור להטעות את הגוי בחשבון. אלא ידקדק עמו, שנאמר וחשב עם קונהו. אף על פי שהוא כבוש תחת ידיך, ק”ו בגוי שאינו כבוש כו’, ולא הזכיר כאן משום חילול השם, שמא יכוין הגוי לבודקו. ואלו בהלכות גזילה ואבידה )פי”א ה”ה( כתב, שאסור להטעות את הגוי, משום חילול השם כו’, ולא יליף מקרא. אלא ש”מ כדפי’, הא דיליף מקרא אסור משום גזל הגוי. דעבד עברי גופו קנוי לו. וה”ה כל הדומה לזה. ועוד יראה כפי’, וכמו שכתב הרמב”ם. דאי לפי’ התו’, דאיירי היכא שידע הגוי כו’. א”כ מאי פריך לר’ עקיבא, טעמא דאיכא חילול השם, הא לאו הכי שרי. וגזל הגוי מי שרי. ופריך מהא דיגלום עליו כו’. ולפי התו’ מאי מקשה, הא הכא נמי איכא חילול השם. אלא כמו שפי’ הוא עיקר, וכן הערוך )ערך גלם( פי’ סתמא, יכול יטעה הגוי בחשבון. אבל הגוי שטעה מעצמו שרי בכל ענין. וכי היכא דלא יבא לידי חילול השם, יאמר לגוי, ראה שעל חשבונך אני סומך, וכן מוכח מעובדא חד דמסיק, רב כהנא זבין מגוי מאה ועשרים חביות במאה כו’. וא”ל חזי דעלך קא סמכינא. ופי’ רש”י לחד פירושא, שהוא עיקר. וכן פי’ הרמב”ם )שם( והר”ן, שהישראל אומר לגוי.
ועוד מסקינן, רבינא זבן בקעי עצים מן גוי אחד, וגוי אחר עמו. ואמר רבינא לעבדיה, אייתי לי הבקעים הגסים, שהן עבים. כי הגוי שקנה עמי לא ידקדק בזה וירגיש, אלא מניין הבקעים יודע. ונראה דזה נמי איירי בענין שלא זכה בהן הגוי בקניין גמור. אבל אי הוה בענין שזכה בהן הגוי כבר. הוי כגזל, ואסור להטעותו. עוד מסקינן, רב אשי הוה יתיב בספינה, וראה אשכולות הגפן, שהיו תולין בזמורות חוץ לפרדס. וא”ל לעבדיה זיל חזי אי דגוי נינהו אייתי לי, שמע הגוי מריה דפרדיסא, ואמר דגוי שרי, בתמיה, א”ל ה”ק דגוי שקיל דמי, וישראל לא שקיל דמי. ופי’ התו’ )ד”ה הכי( בשם ר”י שהשיב לו האמת, שכך דעתו היה מתחילה. ולא כמו שהבין הגוי. דא”כ סבר רב אשי דגזל הגוי שרי. ואנו ק”ל כהך תנאי דאסרי גזל הגוי. ואין חילוק בין גזילה וגניבה. וגניבה נמי איכא חילול השם, כשידע לבסוף עכ”ל. ולא הבנתי דבריהם, במה שכתבו איסור הגניבה משום חילול השם. והלא גניבה וגזילה גבי גוי אסור, אפי’ בליכא חילול השם, כמו גבי ישראל. וכן כתב הרמב”ם )ה’ גניבה פ”א ה”א( אחד הגונב מישראל, או מן הגוי עובד ע”ז, עובר בלאו דלא תגנוב. וכן כתב גבי גזל )ה’ גזילה פ”א ה”ב(. וכן כתב הרמב”ם והטו”ר )סימן שמ”ח – שנ”ט(. והרא”ש )סימן י”ב( הביא דברי התו’ כצורתה. ולא הזכיר הא דגניבה משום חילול השם. והר”ן כתב יישוב אחר, שרב אשי היה דעתו מתחילה כמו שהבין הגוי. ומחמת שהגוים אינם מקפידין בכך, לא הוי גזל, אלא מחילה בעלמא, ודומה להפקר. ומה שהוצרך לומר כך. משום שהגוי היה שומע שעשה הפרש בין ישראל לגוי. וכן יראה פי’, ועוד היום שהגוים אינם מקפידים בכך:
English Translation
Yam Shel Shlomo – Bava Kama, Perek 10, Siman 20
20. The halacha is that whether one steals or robs from a non-Jew, it’s assur, even if there’s no chilul Hashem involved. Even if he is under Jewish rule, it’s still assur. However, if a non-Jew loses something, a Jew is allowed to keep it—provided there’s no chilul Hashem. If someone returns it l’shem Shamayim, it’s praiseworthy.
There’s also a halacha that it’s assur to trick a non-Jew, even if he won’t realize anything—unless he made the mistake on his own. Still, a Yid should tell him, “See, I’m relying on your cheshbon.” Similarly, one cannot withhold a loan repayment unless it’s through tax obligations or other monetary claims—but in a regular sale, it’s assur.
We pasken in Bava Kama 113b: Rav Bibi bar Gidal said in the name of R’ Shimon Chasida—stealing from a non-Jew is assur, but his lost object is muttar to keep. What’s the source? The pasuk in Devarim (7:16): “And you shall consume all the nations that Hashem, your G-d, gives you,” which implies only when they are handed over to you, but not otherwise.
The Gemara in Bava Metzia brings a source from Rav Chama bar Guriya in the name of Rav—that a Yid is only obligated to return a lost item to his “brother” (fellow Jew), but not to a non-Jew. The pasuk also says, “And you shall find it,” implying that even if he already picked it up, he may keep it.
Now, when we say “when they are handed over to you,” it doesn’t mean when they’re conquered. After all, R’ Akiva darshens that even when they are conquered under Jewish rule, it’s still assur to steal from them. This is evident from the Gemara in Bava Kama 38a, where Tosafos explains that even according to the opinion that stealing from a non-Jew is assur, it applies even when they’re conquered. Rather, the meaning is that when Hashem commands Klal Yisrael to wage war—either a milchemes mitzvah or even a voluntary war—then, and only then, is looting permitted. But if a non-Jew is living under Jewish rule and isn’t from the Seven Nations, then stealing from him is assur.
The Rambam (Hilchos Gezeilah 1:2), the Sefer Mitzvos Gadol (Lavin 157), and the Tur (Siman 348) all write that theft is equally assur whether from a Jew or a non-Jew. Anyone who steals from a non-Jew transgresses a lav just like stealing from a Jew.
However, this is surprising, because the Torah was given specifically to Yidden. And from our sugya, it seems that the prohibition of stealing from a non-Jew is only an asmachta, not a full Torah prohibition. Even if one says it’s a real drasha, it’s still only an issur, but not a full lav of “Lo Tigzol” or “Lo Signov.”
Rashi in Sanhedrin 57a explicitly states that the issur is only miDeRabbanan, since the pasuk says “Lo Ta’ashok es rei’echa” (You shall not oppress your fellow), implying that the issur doesn’t apply to a non-Jew. The Rabbanan prohibited it due to chilul Hashem. However, I don’t agree that it’s only because of chilul Hashem—rather, it’s because one must distance himself from ugly behavior and not get used to theft. A person should eat and drink from his own money and not accustom himself to thievery.
The Braisa brings R’ Pinchas ben Yair, who says: When there’s a concern for chilul Hashem, even keeping a lost item of a non-Jew is assur. Meaning, if the non-Jew will find out, one may not keep it. But if there’s no chilul Hashem, it’s assur to return it, because that strengthens resha’im. The Rambam (Hilchos Gezeilah 11:3), the Sefer Mitzvos Gadol (Asei 74), and the Tur (Siman 266) all write this. However, if one returns it to make a Kiddush Hashem, so that people say Jews are trustworthy, then it’s praiseworthy.
Still, Hashem looks at a person’s intentions—if he’s doing it for a Kiddush Hashem, that’s great. But if he’s doing it just to get people to praise him or because he feels bad for the non-Jew, then it’s assur.
Shmuel said: “If a non-Jew makes a mistake on his own, it’s muttar to keep it.” The Gemara gives an example: Shmuel bought a gold bowl from a non-Jew, who mistakenly thought it was copper. The total cost was four zuz, and Shmuel shorted him one zuz in the cheshbon.
Rashi explains that Shmuel tricked the non-Jew in the calculation, and according to Rashi, this is muttar. Tosafos also seems to hold like this in Siman 18. The Tur (Siman 348) also permits deceiving a non-Jew in calculations.
But I strongly disagree—it’s only muttar if the non-Jew made the mistake himself. Even withholding a debt is only muttar when it’s through taxes or obligations. But during a regular transaction, it’s like actual gezel, because it’s as if you’re forcibly taking his money.
Additionally, there’s a concern for chilul Hashem, since the non-Jew might be testing the Jew. The Rambam (Hilchos Gezeilah 11:4) and Sefer Mitzvos Gadol (Asei 74) explicitly prohibit actively deceiving a non-Jew, as it leads to chilul Hashem.
The Mordechai and Ra’avyah also hold like this, and that’s how we should understand the story of Shmuel—rather than deceiving the non-Jew, he actually overpaid by one zuz to make the non-Jew happy, which is muttar.
Another story in the Gemara: Ravina bought wood from a non-Jew who had a partner. Ravina told his servant to bring him the thicker logs, because the partner wouldn’t notice the size difference, just the number of logs. But this only applies if the partner didn’t yet fully acquire the wood—if he already owned it completely, taking the larger logs would be gezel.
Another case: Rav Ashi was on a boat and saw grapes hanging outside a vineyard. He told his servant, “See if they belong to a non-Jew—if they do, bring them to me.” The non-Jew overheard and sarcastically asked, “Oh, so it’s okay to steal from non-Jews?” Rav Ashi quickly clarified: “No, I meant if they belong to a non-Jew, we can buy them.” Tosafos explains that Rav Ashi clarified the truth—he never intended to steal, and he paskened like the Tannaim who hold that stealing from a non-Jew is assur.
Ultimately, the Rambam (Hilchos Geneivah 1:1) rules that whether one steals from a Jew or a non-Jew, he violates Lo Signov, and similarly, stealing is assur even without chilul Hashem. The Tur (Siman 348-349) and Rosh (Siman 12) bring the same ruling.
Even the Ran says that Rav Ashi originally held that stealing from a non-Jew was muttar because they don’t care about such things, but he retracted when he saw the non-Jew’s reaction. Today, since non-Jews do care about such things, all forms of stealing and deception are assur, regardless of chilul Hashem.