Main Text
טו, לח פתיל תכלת וכו’.
[ושמונה] חוטים שבה כנגד [שמונה] ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים — רש”י [1]. והוא טעות סופר וצריך להיות [ושבעה] חוטים שבה כנגד [שבעה] ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים וכו’. וסבר כשיטת רמב”ם דשבעה חוטים של לבן וחוט אחד של תכלת [2] . ולכן פירש קודם פתיל תכלת [3], ואח”כ אמר ושבעה חוטים [פירוש של לבן] שבה כנגד שבעת ימים. וכל אלה דברי ר’ משה הדרשן הם [4] , וברור.
טו, לט וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה’.
[1] ראה מצוה זו עבור מצוה אחרת (הסמוכה לה) זה מצות כלאים (דכתיב, “לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, גדילים תעשה לך” [2]. פירוש, כמו דאמרו ריש פרק ב דביצה (טו, ב): זכרהו, מאחר שבא להשכיחו [3] . כן כאן פירושו, משום שמצות ציצית באה להשכיח מצות שעטנז [2] , שהיא נעשית צמר ופשתים [4], לכן צוה להזכירה [5] , ופשוט.
Footnotes
(טו, לח) 1. לפסוק מא בסוף הפרשה ד”ה פתיל תכלת. ומעיר הרא”ם: מה שכתב… ‘ושמונה חוטים….’ הוא סותר מה שכתב (רש”י) בפרשת בשלח: ליל שביעי ירדו לים, ובשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח, לכך אנו קוראים השירה ביום השביעי של פסח (עכ”ל רש”י), כי אלה הדברים האמורים בה הם דברי ר’ משה הדרשן, וליה לא סבירא ליה. (ועיין בגור אריה המבאר אחרת, שלא תהיה סתירה בין הדברים). בעל ספר הזכרון כותב: ומתרצים דפסח היה נשחט בשלוש כתות, שהיו אומרים שירים והלל בעוד שהיו שוחטים הפסח. ואם כן יהיה פירוש “שמונה ימים” ששהו משירת שחיטת הפסח עד שירת הים — ודוחק הוא. ורבינו בחיי תירץ שליל ט”ו בניסן התחילה הגאולה, ואכלו פסחיהם שהם קדשים, ובקדשים הלילה הולך אחר היום שעמו, דכתיב “ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר” — אבל ללילה ראוי הוא. ונמצא שאותו לילה היה מארבעה עשר, ונמצא שיום שביעי שאמרו בו שירה הוא שמיני ליום ארבעה עשר ולילה הבא אחריו, עכ”ל. ועיין אצל הגר”י קמינצקי ז”ל אשר ביאר את הפסוק (שמות יב, יח) “בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב”, שלפי מועדי התורה הוא הלילה של ארבעה עשר, דהיינו הלילה אחרי י”ג! והרי מצות אכילת מצה (“בערב תאכלו מצות”) הוא בליל ט”ו ולא בליל י”ד! ומבאר הגר”י (“אמת ליעקב”) שלפני מתן תורה הלילה הולך אחר היום, ולכן הערב של ארבעה עשר הוא אמנם ליל ט”ו של אחר מתן תורה.
2. הלכות ציצית א, ו… ויהיה אחד משמונה החוטים חוט תכלת והשבעה לבנים. (כתב’ הראב”ד: טעות הוא זה, אלא השניים של תכלת והששה לבנים).
3. ברישא של אותו ד”ה פתיל תכלת. על שם שכול בכורות, תרגום של שכול – תכלא. ומכתם היתה בלילה, וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב, ושמונה חוטים…
4. שרש”י התחיל בהם לעיל ד”ה אני ה’ א-להיכם, החל במלים ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי (ועיין לעיל הערה א לשיטת הרא”ם).
(טו, לט) 1. מנחות מג, ב ורבנן, האי “וראיתם אותו” מאי עבדי ליה ? מיבעי ליה לכדתניא, “וראיתם אותו וזכרתם” — ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה, ואיזו זו? זו קריאת שמע… תניא אידך
2. רש”י ד”ה גדילים תעשה לך, אף מן הכלאים, לכך סמכם הכתוב (יבמות ד, א: ספרי).
3. בפירוש “זכור את יום השבת לקדשו”. ומפרש רש”י: אין זכירה אלא בדבר המשתכח, כשבא יום טוב בערב שבת, קרוב שבת להשתכח מחמת יום טוב, שמרבה בסעודת היום, ואינו מניח לשבת כדי כבודו, והזהירך הכתוב לזכרו. וכשמערב ערובי תבשילין נמצא שזוכרו, שהרי אינו עושה אלא מחמת שבת.
4. רש”י לשמות יתרו כ, ח ד”ה זכור. זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, וכן… “לא תלבש שעטנז — גדילים תעשה לך”… כלומר מצות ציצית דוחה (משכיחה) את איסור שעטנז, ולכן בא כאן הציווי להזכיר את האיסור מחדש.
5. הוא איסור כלאים הנדחה דוקא על ידי מצות עשה של ציצית.
English Translation
Bamidbar 15:38 – “A thread of Techeiles…”
The [eight] strings correspond to the [eight] days that Klal Yisrael waited from Yetzias Mitzrayim until they said Shira at the Yam—so says Rashi. But this is a copyist’s mistake, and it should say [seven] strings, corresponding to the [seven] days that Klal Yisrael waited from Yetzias Mitzrayim, etc. This follows the Rambam’s shita that there are seven white strings and one Techeiles string. That’s why the pasuk first mentions p’sil Techeiles, and only afterward does it refer to the seven strings [i.e., of white], which correspond to the seven days. All of this comes from R’ Moshe HaDarshan, and it’s pashtus.
Bamidbar 15:39 – “And you shall see it and remember all the mitzvos of Hashem.”
This mitzvah is written next to another mitzvah—the mitzvah of Kilayim, as the pasuk says, “Do not wear shatnez, wool and linen together; make gedilim for yourself.” The p’shat is like what it says at the beginning of the second perek of Beitzah (15b): “Remember it, from another that comes to make it forgotten.” [a] Meaning, the mitzvah of Tzitzis comes to make a person forget the mitzvah of shatnez, since Tzitzis are made of wool and linen. That’s why the Torah commands us to remember it. This is clear.
English Footnotes
(Bamidbar 15:38)
- At the end of the parsha on the words p’sil Techeiles, the Re’em points out that Rashi’s statement about eight strings contradicts what he wrote in Parshas Beshalach: that on the seventh night Bnei Yisrael entered the sea, and in the morning they sang Shira. That was Shevi’i Shel Pesach, which is why we read the Shira on that day. The reason for this contradiction is that the words Rashi quotes actually come from R’ Moshe HaDarshan, and Rashi himself doesn’t hold like that. (See Gur Aryeh, where he explains it differently to resolve the contradiction.)The Sefer HaZikaron suggests an answer: The Korban Pesach was slaughtered in three groups, each of which said Hallel while shechting. If so, “eight days” would mean from the time of the singing at the Korban Pesach until the Shiras HaYam—but this is a dochak. Rabeinu Bechaye answers differently: The Geulah began on the night of the 15th of Nissan when they ate the Korban Pesach, which is kodesh. And by kodshim, the night follows the day, as the pasuk says, “On the day of its offering, it should be eaten, and nothing should remain until the morning” (Vayikra 7:15)—which implies that for kodshim, the night follows the previous day. If so, the 15th at night is considered part of the 14th. So when Bnei Yisrael sang Shira on the seventh day, it was actually the eighth from the 14th at night. Rav Yaakov Kamenetsky, in Emes L’Yaakov, explains the pasuk (Shemos 12:18), “Ba’rishon b’arba’ah asar yom la’chodesh ba’erev”, to mean that according to Torah time, the night of the 14th follows the 13th—before Matan Torah, days started in the morning! That’s why the pasuk says, “Ba’erev tochlu matzos”, and it refers to Leil Tes-Vav, not Leil Yud-Daled. Before Matan Torah, the night followed the day, but after Matan Torah, it switched.
- In Hilchos Tzitzis 1:6, the Rambam holds that one of the eight strings is Techeiles, while the other seven are white. (The Ra’avad comments that this is a mistake—it should be two Techeiles and six white.)
- The first part of p’sil Techeiles hints to Makas Bechoros. The Aramaic word for shikul (loss of children) is tichla, which is similar to Techeiles. The Makkah happened at night, and the color of Techeiles resembles the darkened evening sky. That’s also why there are eight strings.
- Rashi bases himself on R’ Moshe HaDarshan, as he already said earlier on Ani Hashem Elokeichem, where he explicitly writes: “I copied this from the teachings of R’ Moshe HaDarshan.” (See also the Re’em’s approach to Rashi’s method.)
(Bamidbar 15:39)
- In Menachos 43b, the Chachamim ask: What do they do with “U’re’isem oso”? They learn from it that seeing Tzitzis leads to remembering other mitzvos, as the Braisa says: “U’re’isem oso u’z’chartem”—see this mitzvah and remember another one that depends on it. Which mitzvah? Krias Shema.
- Rashi on “Gedilim ta’aseh lecha” explains: Even from Kilayim! That’s why the Torah juxtaposes this pasuk to Lo silbash shatnez (Yevamos 4a, Sifrei).
- The phrase Zachor es yom haShabbos l’kadsho is explained by Rashi (Shemos 20:8) to mean that “remembering” only applies to something easily forgotten. When Yom Tov falls on Erev Shabbos, people might forget about Shabbos because of the big Yom Tov meals. The Torah warns to “remember” Shabbos, meaning, prepare properly, such as by making an Eruv Tavshilin, which helps ensure that Shabbos isn’t overlooked.
- Rashi in Shemos (Yisro 20:8) writes that Zachor and Shamor were said together. Similarly, Lo silbash shatnez—gedilim ta’aseh lecha teaches that Tzitzis overrides shatnez, and that’s why the Torah immediately follows the warning with a reminder.
- The heter of Kilayim applies only when the mitzvas asei of Tzitzis is being fulfilled. Otherwise, the issur stands.
RH Footnotes:
a. The original is in context with “Remember it (Shabbos) and safeguard it from another day (Yom Tov) that comes to make it forgotten (by cooking on Erev Shabbos for Shabbos)” since it connects cooking with Eruv Tavshilin, yet the Meshech Chochma plays on that with Tzitzis/Techeiles and Shaatnez, and the Pasuk reminding us about Shaatnez the same way Eruv Tavshilin reminds us about Shabbos.
