Debate Responses
Agree Response
The Midrash refers to תכלת (of ציצית ) as נגנז – “hidden away”. Although some assume that this word implies that it is hidden until Moshiach, it is certainly not consistently used in that way. The Midrash can simply be referring to the disappearance of תכלת for nearly 1,000 years161.
Footnotes
160 במדבר רבה )פרשת שלח פרשה יז( מדרש תנחומא )בובר – פרשת שלח סימן כט(. וע’ שו”ע )אורח חיים ט ב(
“בזמן הזה דליכא תכלת” וציין הגר”א למדרש זה.
161 וכ”כ העץ יוסף )מהדורת וגשל שם( להדיא שפי’ נגנז הוא שנשתכח. וכן מצינו גניזה לזמן קצוב
בעולם הזה: “כ”ב שנה שעשה יוסף במצרים חוץ מאביו נגנז רוח הקדש מיעקב ומבניו” )תנחומא
]בובר[ מקץ, ו; מובא גם בילקוט שמעוני על איוב רמז תתקד(. בראשית רבה )מקץ צא, מדרש תנחומא )ורשא( מקץ ז(
“יקבוהו לאום, זה פרעה שגנז התבואה בשני רעבון והיו הבריות מקללין אותו, אבל יוסף זן את
העולם בשני רעבון כרועה הזה שמנהיג את צאנו”. וכן לענין המן שנפל בערב שבת, שציווה
התורה )שמות טז כג( “וְּאֵת כָל הָעֹדֵף הַׁנִּיחוּ לָכֶם לְּמִּשְּמֶֶרת עַׁד הַׁבֹקֶר”, וכ’ רש”י “למשמרת – לגניזה”
)העירוני ידידי הר”ר ישראל בארקין שליט”א(.
ואין הכוונה דוקא שמישהו גנז הדבר, רק שהדבר נשתכח. וכן מצינו שהשתמשו בלשון נגנז גם
לדברי תורה שנשתכחו, ע’ פסחים )סב ע”ב( “אמר רמי בר רב יודא אמר רב: מיום שנגנז ספר יוחסין
תשש כחן של חכמים, וכהה מאור עיניהם.” ופירש”י “נגנז – נשתכח”. וכן לדברים שכלו ע”י
החורבן, שבת )סג ע”א( “אמר רחבה אמר רבי יהודה: עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו
מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל. ומשחרבה ירושלים נגנזו, ולא נשתייר אלא כשעורה,
ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא.” עוד מבואר שם דאפי’ כשנשתיירו במקצת נקרא “נגנז”. ואפי’
לשון “בטלה” אינו משמע לגמרי, ע’ תוספות בבא מציעא )כט ב ד”ה בזכוכית לבנה( “דלא בטלה לגמרי
קאמר אלא דלא שכיחא”. וע”ע תוס’ חולין פ”ד ע”ב )ד”ה בזוגיתא חיורתא(.
Disagree Response
The Sifri says more:
ספרי דברים )פיסקא שנד ד”ה דבר אחר( “אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד אמרתי לו פרנסתך במה אמר לי מחלזון אמרתי לו וכי מצוי הוא אמר לי השמים שיש מקום בים שמוטל בהרים וסממיות מקיפות אותו ואין לך אדם שהולך לשם שאין סממיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו אמרתי ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעתיד לבא.”
“Said R’ Yose: I was once going from K’ziv to Tzor and I met an old man. I said to him “With what is your livelihood?” He replied, “From the Chilazon”. I said to him, “Is it indeed available?” He replied, “[I swear] by the heaven, there is a place in the sea between the mountains, with סממיות – spiders 162 encircling it. There is no person that goes there that the spiders do not bite him and he dies and melts on the spot”. I said to him, “It appears that it has been hidden for the righteous in the future.”
Footnotes
162 סממיות הוא מלשון “שממית” )כמבואר בפי’ המיוחס לראב”ד שם(. וראה מדרש משלי )פרשה ל כח(
“שממית בידים תתפש. אמר ר’ ירמי’ דא היא אדום אומתא רשיעתא דכל דקיימא תמן
משתכחא.” דהיינו שנמשלה אדום )רומי( לשממית. ואולי רמז כאן לגזירת הרומיים שהקיפו
מצוות תכלת וגרמה להגנז. )הערת ידידי הר”ר ישראל בארקין(.
Agree Response
This question is often portrayed as one of the strongest objections to finding תכלת . It would certainly seem that the search for תכלת has ended before it even starts. However, after a deeper examination, it is apparent that the Midrash cannot be understood in its simplest form. As we mentioned on page 31, תכלת was extant throughout the period of the Amoraim, and at least into the period of the רבנן סבוראי – many centuries after the lifetime of R’ Yose! Furthermore, if the old man said that his livelihood was from the Chilazon, it could not be that it was no longer in use. How could R’ Yose possibly comment that the חלזון was hidden away at that time?
R’ Dovid Pardo מחבר ס’ חסדי דוד על התוספתא) זצ”ל ), explains that the חלזון that R’ Yose was discussing was a unique type of חלזון , that indeed could only be obtained in this very dangerous location. The regular חלזון that was used for תכלת would surface every seventy years and could be obtained relatively easily. In fact, he says, there were three types of חלזון : The highest quality one was used for the garments of the Kohen Gadol and its color was like the Kisei Hakavod. The regular type was used for תכלת of ציצית and could easily be confused with Kala Ilan (plant indigo). He brings support to this idea from the writings of the Arizal. 163 Furthermore, it would seem that many Rishonim and Acharonim, as well as numerous Poskim were not deterred by this well-known Sifri. They apparently understood that the Sifri is not to be taken purely at face value.
The Maharil (1360-1427) writes as follows:
שו”ת מהרי”ל החדשות )סימן ה ד”ה ב(: “וסברא הוא דשמא יחזור דבר לקילקולו שיהא תכלת מצוי, כ”ש למאי דכתב סמ”ג )סמ”ג עשה כ”ו( דאותו דג חלזון הוא בים המלח וכתב סימנין, בקל היה לעשות תכלת.”
“Thus it is logical, for perhaps there will again be a problem that תכלת will be found [and תכלת which is wool would involve a Shaatnez issue].
Certainly according to what the Smag wrote, that the חלזון is found in the salty sea [- Mediterranean164] and he gave signs [to identify it], it would be simple to create ”…תכלת
The Radvaz (1479-1573) also assumes that תכלת is not necessarily gone forever; just that it has been difficult to obtain for a long time:
שו”ת רדב”ז )חלק ב סימן תרפה( “ואפשר שעד היום הוא מצוי אלא שאין מכירין אותו או שאין יודעין לצודו”.
“It is possible that until today [the חלזון ] is common, just that they do not recognize it, or they do not know how to trap it.”
Similarly:
- Although the Rif and the Rosh only codify the Halachos that are
relevant nowadays, they both cite the laws of תכלת . This would
strongly indicate that תכלת is not 165 .הלכתא למשיחא - The Ramban states that תכלת was not completely hidden away,
and was still used by royalty166. - The Rambam and Smag imply that the חלזון is still in
existence167. - Many others explicitly state that תכלת can be brought back168.
- The Bais Halevi when commenting on the Radzyner Techeiles, did not raise the issue of נגנז . To the contrary, the Bais Halevi stated that if the issue he raised could be resolved, “we would be obligated to wear it”169. (see page 60)
Bottom Line: The Sifri is seemingly not relevant to the obligation to wear תכלת in general. Certainly, we cannot use the words of this cryptic Sifri as a reason to avoid fulfilling a .מצוה דאורייתא
Footnotes
163 פי’ ספרי דבי רב לר’ דוד פארדו זצ”ל )פ’ ברכה עה”פ ושפוני טמוני חול, פיסקא שנד לג יט(, ז”ל: “אמר רבי
יוסי פעם אחת כו’ השמים מקום יש בים שמוטל בהרים וסמימיות מקיפות אותו ואין לך מי
שהולך שאין סמימיות מכישות אותו ומת ונימוק כו’ ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעתיד לבא, כצ”ל.
ואמנם פליאה דעת ממני, מאי האי דקא מתמה רבי יוסי ומי מצוי, אמאי לא, והלא בימי אמוראים
היה מצוי כדאיתא בכמה דוכתי, ומינייהו בשמעתא קמייתא דפרק התכלת )מנחות לט סוע”א(. ואולי
י”ל… והשיבו ר’ יוסי דניכר הוא שגנוז לצדיקים לעתיד לבא. דנראה שאותו שהיה עולה לשבעים
שנה לא היה מהמובחר שבהם, שהרי הקלא אילן היה דומה לו ולכך היה צריך בדיקה. והיינו
דאמרינן )מנחות מג ע”ב( שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד,הרי שאינו
אלא דמיון קצת, ומשום הכי בעי בדיקה, כדאיתא התם בש”ס. אבל המובחרים שהן ]דומים[ לכסא
הכבוד ממש גנוזים שם לצדיקים לעתיד לבא. ואחר שכתבתי זה דרך סברא, זכיתי ומצאתי בערכי
הכינויין וז”ל: תכלת ישנו בשלש בחינות בנוקבא ובדכורא ובאימא, של הנוקבא הוא של ציצית
ועליו אמרו שדומה לים, ושל הזכר הוא כו’ ועליו אמרו הים דומה לרקיע, והוא סוד המשכן, ויש
ג”כ סוד תכלת מא”י ]מאימא[ כו’ והוא תכלת הגמור בסוד כסא הכבוד והוא של בגדי כהן גדול,
ע”כ. עלץ לבי בהשם שזכיתי לכוין את האמת אשר גילה לנו רבינו האר”י הקדוש זי”ע. ועם האמור
אפשר ליתן טעם למה אינו עולה אלא אחת לשבעים שנה, לרמוז שזה התכלת אינו אלא מהנוקבא
שהיא בת שבע כנודע. ואולי לבגדי כהן גדול אולי בזמן שהיה צדיק גמור ומשוחין בשמך המשחה
היו ]זוכים[ לצוד אותו במקומו מהמובחר ע”י שם. אמנם הזקן האמור נראה שלא היה מתרמי ליה
אלא מהבינונים, מכיון שלא היה אלא אחר החורבן.” וכדברי האריז”ל מבואר ג”כ בדברי הרמ”ע
מפאנו )כנפי יונה ח”ג סי’ כ”א(, ע”ש. וכן בס’ תורת נתן לרמ”ק )ערכי הרמ”ק ח”ב ע’ גוונים אות ק'( ביאר שיש ג’
מיני גוונים לתכלת, ע”ש. וכעי”ז אפשר לפרש גם בבבא בתרא )עד ע”ב( “נפק בת קלא אמר לן: מאי
אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר”ח בן דוסא? דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא
דאתי.” ע”ש ובמהרש”א שם. )העירוני אחי ר’ אליהו שמחה נ”י(
164 ע’ מש”כ לעיל הערה 142
165 הלכות קטנות לרי”ף )ציצית דף יג א(, הלכות קטנות לרא”ש )ציצית סימן טז(.
166 רמב”ן )שמות כח ב( “והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים”. וכ”מ
במלחמות )שבת יב א( “אנו שאין לנו תכלת אין אנו צריכין להטיל לבן … עכשיו במקומות הללו אין
אדם צריך להטיל לבן לבדו”.
167 כן מורים פשטות לשון הרמב”ם )ציצית ב’ ב'( וסמ”ג )עשה כ”ו( וספר החינוך )מצוה שפו( ש”בים המלח
. הוא מצוי”, דמשמע שהוא מצוי עכשיו ואינו גנוז. וע’ מש”כ לעיל הערה 142
168 כ”כ להדיא בעולת תמיד )או”ח ט ג( “אע”ג דבזה”ז ליכא תכלת, מ”מ גזרינן וכן פי’ ר”ת שם
בברייתא דסדין בציצית, דשמא יתגלה תכלת ויביא לידי איסורא דכלאים.” וכמו”כ כ’ בשו”ת
חמדת שלמה )אה”ע ט’ כג( “אין הדבר מוכרח שלא ימצא תכלת אף בזמה”ז אם נעמוד על כל
הבדיקות כמו שהעתיקם הרמב”ם ז”ל”. וכן בארצות החיים להמלבי”ם )המאיר לארץ ט ו אות מא( כ’
שאפשר שילמדו לעשות תכלת. וכ”מ בלבוש )הקדמה לאו”ח( “קראתיו “לבוש התכלת”, כי כמו שחייב
האדם ללבוש תכלת בציצית בכל יום אם ימצא…”, וכ”כ בס’ כלי חמדה )פ’ מסעי( “דאולי דעתם ז”ל
דתכלת אינו נגנז ואפשר ע״י טרחא למצא אותו כדעת הרדב״ז”.
169 הובא לשונו של הבית הלוי בהקדמה לס’ עין התכלת “אחרי אשר כמע”ל יברר זאת היינו היה
בזה דבר הנשכח והוא מצאה, אז נהיה מחויבים לשמוע אליו וללבשו.”