Zohar on Techeiles


זהר:

כל הצבעים הנראים בחלום סימן טוב הם, לבד מצבע התכלת, שהוא אוכל ומכלה תמיד, והוא האילן שבו המות, (דהיינו הנוקבא שהיא עץ הדעת טוב ורע), והוא שורה על עולם התחתון, (דהיינו עולם הזה), ומשום שהכל שורה מתחתיו, הוא אוכל ומכלה אותם.

ואם תאמר (היא הנוקבא דז”א) שורה גם כן בשמים ממעל, (דהיינו בעולם האצילות), וכמה צבאות הם בבי”ע המתפשטים בהנוקבא, ועם כל זה הם חיים וקיימים, ואיך אתה אומר, שאור התכלת, שהיא הנוקבא דז”א אוכל ומכלה כל מה שמתחתיה, תא חזי, כל אלו הצבאות של מעלה (דהיינו בג’ עולמות בי”ע שלמעלה מעולם הזה), הם נכללים באור התכלת עצמו, ואינם מתחתיו, אבל התחתונים מעולם הזה אינם כן, אינם נכללים באור התכלת עצמו, כי הם דבר הגס, שהעולם עומד ושורה עליו, (כלומר שנאחז בו ומתקיים על ידו כהאור בהפתילה כנ”ל, וזולתו לא היה העולם מתקיים), ועל כן אוכל ומכלה אותם, ואין לך דבר למטה בעולם התחתון שלא יכלהו משום שאור התכלת מכלה כל מה שמתחתיו… (בראשית ב רסז, ועיין שם עוד)

ותכלת זה הוא תכלת של ציצית, תכלת זה הוא כסא סוד תפלה של יד, (שהוא המלכות), תכלת זה הוא כסא (הדין), שדנים בו דיני נפשות, (דהיינו המלכות מצד דין הקשה שבה, משום שיש כסא שדנים בו דיני ממונות, (שהו”ס דין קשה, ותכלת היא דין הקשה שבמלכות), ועל כן כל הצבעים יפים לחלום חוץ מצבע תכלת, שהוא כדי שידע שנשמתו עולה בדין, וכשהנשמה עולה בדין נידון הגוף לכליה, וחלום ההוא צריך לרחמים רבים.

ותכלת זה הוא כסא שכתוב בו, כמראה אבן ספיר דמות כסא, וכתוב, ונגה לו סביב, משום שעושים בו כריכות לציצית, (ונגה מאיר לו), וכשהנגה מאיר לו חוזר לצבע כרתי, (שנראה בו יותר לבנונית שז”ס כוכב הנגה המאיר לפנות בקר). משעה ההיא והלאה מתחיל זמן קריאת שמע, כי נשתנה צבע התכלת ממה שהיה, (דהיינו לצבע כרתי, שהוא דין רפה). ומשום זה אסור לדון דיני נפשות בלילה, משום שצבע תכלת ההוא שולט בזמן ההוא, ונתנה רשות לחטוף נפש בלי משפט, (דהיינו שיש אז כח לס”א לבלבל דעת השופטים)…

כשבא הבוקר ונתעורר הימין שלמעלה יוצא אור ההוא ומגיע עד התכלת הזה, ומשתנה ממה שהיה, ואז (הימין) שולט עליו, ומתדבק בו כסא אחד קדוש (של רחמים), משעה ההיא והלאה הוא זמן קריאת שמע. (תרומה רל)

ותכלת, אמר ר’ יצחק תכלת הוא מאותו הדג שבים גינוסר, (שהוא ים כנרת), שהוא בחלק זבולון, ונצרך גוון הזה למעשה המשכן להראות גוון הזה.

פתח ואמר, ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, רקיע הזה נברא ביום השני, (שהוא קו שמאל), כי מעשה זו של הרקיע הוא מצד שמאל, וביום השני שהוא צד שמאל נברא בו הגיהנם, שהוא יוצא מתוך התוך של אש השמאל, ובו נצטבע בים צבע התכלת, שהוא כסא דין, (דהיינו המלכות כשהיא בבחינת דין)… (שם תכה)

כל הצבעים טובים (אם רואים אותם) בחלום חוץ מתכלת, משם שהיא כסא, (דהיינו המלכות) לדון עליו דיני נשמות. (הרי) מדרגה הזו, (שהיא המלכות), היא לבנה, (שאתה אומר) שמקבלת (מן היסוד שנקרא בן חור שפירושו לבן, דהיינו חסד, ומשיב), אלא בשעה שעומדת לדון דיני נפשות (מפני עונות התחתונים), אז היא בצבע תכלת, וכבר העמדנוהו.

בשעה שאדם רואה צבע הזה, (דהיינו תכלת), נזכר האדם לעשות כל מצות אדונו, כמו נחש הנחשת, שבשעה שהיו רואים אותו היו יראים לפני הקב”ה ושומרים את עצמם מכל חטא, ובשעה שיראה הזו עלתה עליהם מיד נרפאו, מי גרם אותם לירא את הקב”ה, הוא אותו הנחש, אותה הרצועה שהסתכלו בה, אף כן תכלת כתוב בו, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה’, שהוא מיראה ההיא שלו, ועל כן היתה התכלת במשכן.

אמר ר’ יצחק, זה שאמר אדוני שתכלת היא כסא הדין, (וכשהמלכות) היא בצבע הזה, היא כסא לדון בו דיני נפשות, (לפי זה) מתי (המלכות) היא ברחמים. אמר לו בשעה שהכרובים, (שהוא סוד זו”ן) מחזירים פניהם זה לזה, ומסתכלים פנים בפנים, כיון שהכרובים מסתכלים פנים בפנים ואז מתתקנים כל הצבעים, ומתהפך צבע התכלת לצבע אחר, ומתהפך צבע ירוק לצבע זהב… (שם תפא)

עתה ביאר בישיבה מי שביאר, שהלבנה הקדושה (שה”ס מלכות) היא בצבע לבן, (שה”ס אור החסד) וכל הצבעים נוצצים בה ונרקמים, (דהיינו גם אור החכמה), והוא כאותו היופי והלבן של השמש ממש, (שה”ס ז”א), ובים ההוא של המלכות בתוך שבעים שנה יוצא דג אחד, מוציאה ממנו צבע תכלת, והיא לוקחת צבע הזה ומתקנת אותו ומתכסה מבחוץ בצבע ההוא.

ולא משום שצבע התכלת הוא לבוש שלה (על כן היא מתכסה בו מבחוץ), שהרי כתוב שש וארגמן לבושה, (אבל התכלת אינה ראויה ללבשו), אלא צבע זה (הוא רק) כיסוי מבחוץ (על המלכות), כעין זה היה במשכן, שכולו ביופי ומעשה רוקם בפנים, ואחר כך ופרשו בגד כליל תכלת, (מבחוץ). מהו הטעם, הוא משום שתחת ים הזה, שהוא המלכות, יש מצולות ים, (שהם הקליפות) הכלולים מדכר ונוקבא, ויש להם עין הרע להסתכל, וכשמסתכלים (בהמלכות, דהיינו שרוצים להמשיך הארת חכמה ממנה ממעלה למטה כדרך הקליפות), אז מוכן לעיניהם צבע תכלת, (שה”ס הדינין כלולים ממנעולא, שעל ידו מסתלק אור החכמה), ואין עיניהם יכולות לשלוט (בהמלכות, וזה רק מבחוץ, אבל) היא מתתקנת בפנים בכל הצבעים מרוקמים, (שה”ס לבן אדום ירוק), כראוי (להמשכת החכמה), והם מתפשטים לד’ צדדי העולם…

כעין זה אדם הלובש ציצית נעשה בכל יום תמים, (בחינת תם של המלכות מקבל) בד’ כנפים (של הבגד המתתקנים כראוי, (בחינת ים הוא מקבל מן המלכות) בתכלת ההוא (של הציצית, שה”ס) הדג של ע’ מדרגות שבים, אשר צד הרע, כשמסתכל באדם הזה לא יוכל להזיק אותו בעין הרע, (כלומר שלא יוכל להמשיכהו לרשות שור המועד כנ”ל, כי התכלת מעכב עליהם כנ”ל בדבור הסמוך), ואז הוא תם-ים עם ה’ אלקיו ממש בתקון אחד, (כי גם המלכות מתתקנת ומתכסית בחוץ עם צבע התכלת כנ”ל), היא למעלה והוא מלמטה… (שלח קכד, ועיין שם עוד)

ולמדנו אסור להסתכל בשכינה, משום זה יש תכלת (בציצית), משום שתכלת הוא כסא לבית דוד (שהוא המלכות) ותקון שלו, וזה הוא כדי לירא מפני ה’, לירא ממקום ההוא, ועל כן וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה’. ותכלת, הוא כסא שדנים בו דיני נפשות כמו שהעמידוהו, שכל הצבעים טובים לחלום חוץ מתכלת, שהוא כסא העולה בדיני נפשות. (שם שכח ועיין שם עוד)

כעין זה והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, למה, אלא שמעלה (לפני) עיניו ורואה הצורה של אותו שנשכו היה מפחד והתפלל לפני ה’, והיה יודע שזה הוא עונש לרשעים, כל זמן שהבן רואה הרצועה של אביו הוא מפחד מאביו, ניצל מן הרצועה ניצל מכל. מי גרם לו להנצל, הוא מה שראה בעיניו אותה רצועה. נמצא שאותה הרצועה גרמה לו להנצל, ועל כן וראה אותו וחי, ראה הרצועה שהכה אותו והיא גורמת לו להנצל, אף כאן, וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ודאי, ואם לא הרי הרצועה, (דהיינו התכלת), שזה יגרום לכם שתשובו אל העבודה שלי תמיד, ואז ועשיתם.

ולא תתורו אחרי לבבכם, (שראיית התכלת) תמנע מכם דרכים אחרים, ודאי לא תתורו ולא תעשו רעות, ועל כן עולה על הציצית מראה תכלת. תכלת זה דומה לכסא הכבוד, מה כסא הכבוד עושה את האדם שילך בדרך הישר לטהר אותו, כן תכלת זו עושה את האדם ללכת בדרך הישר ודאי שלכל אדם יש לפחד ממקום זה ללכת בדרך הישר… (שם שלא)

מצוה זו היא מצות ציצית, כלולה תכלת ולבן, שהם דין ורחמים באש, (אש) לבנה אינה אוכלת, תכלת אוכלת ומכלה את הכל, ותאכל העולה (היינו אש) לבנה מימין, (ואש) תכלת משמאל. עמוד האמצעי (דהיינו קו האמצעי המיחד ימין ושמאל), הוא יחוד בין שתיהן, והוא אש ירוקה, ומשום זה העמידו בעלי המשנה מאימתי קורין את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן, (דהיינו שיבחין בין דין לחסד, כי אז יתדבק בחסד, שה”ס קריאת שמע). ומשום זה התקינו פרשת ציצית לקרות אותה ביחוד. (שם שלה)

ותאנא, תכלת זו היא סוד דוד המלך, (דהיינו מלכות), וזה החוט של אברהם, (דהיינו בחינת המסך דקו ימין בסוד נקודת החולם ששם הוא נמתק בבינה), שזכה בו לבניו אחריו. מהו תכלת, היינו תכלית הכל (כי תקונה, הוא תכלית כל העולמות). ר’ יהודה אומר היא נקראת כסא הכבוד, (שהוא מלכות)…

והיא (התכלת), היא חוט אחד ורשום בצבעיה, והצבע שלה יוצא מדג אחד ההולך בים כנרת, ונקרא כנרת, על שם (המלכות), ועל זה כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, (אשר כנור הוא סוד המלכות), כי היא ודאי כנור של דוד המנגן מאליו למלך הקדוש העליון (שהוא ז”א), ומרקיע עד הכסא (שהיא בינה)…. (שם שמ, ועיין שם עוד)

שהיא (המלכות הנקראת תכלת), היא התכלית של יו”ד ספירות, ובו ותכל כל עבודת אוהל מועד, (להיותה תכלית הכל. ותכלת) היא לשון כלה, זה שאמר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, והעמידו חכמים, כי כלת כתוב, (מלשון כלה, ועל כן נקראת השכינה תכלת), והיא אור התכלת אשר בנר, האוכל חלבים ועולות…

מצבע תכלת זה יראים העליונים והתחתונים, המחנות של הים יראים מפניה, והמחנות של הרקיע שהוא תכלת יראים מפניה, המחנות של תכלת של אש הגיהנם, (דהיינו תכלת דסטרא אחרא) יראים מפניה, (פירוש, כי בעת שמגולה אור התכלת שבמלכות שה”ס הארת החכמה, מתגלים עמה דינים קשים מאד המפילים אימה ורעד על כל החיצונים)… (פנחס רע”מ רנב, ועיין שם עוד)

Courtesy: Aspaklaria

X

    Let's meet

    Let’s schedule a time to meet for strings and quality service.



    *=Required