String Ratios Discussed:
Tags:
Bottom Line
- The disagreement centers around the issue of techeiles (blue dye used in tzitzis), where the author aligns with the view that techeiles is not applicable in contemporary times, as discussed in Kabbalistic sources like Likutei Torah and Pri Etz Chaim.
- The author delves into the Kabbalistic implications of techeiles and tzitzis, discussing the spiritual levels and the inability to draw down the necessary divine influence (hashpa’ah) after the destruction of the Beis Hamikdash (Holy Temple).
- He compares the issue of techeiles to the halachic discussions surrounding shofar blowing on Shabbos, where Rabbinic decrees were made to avoid transgressions, even though the mitzvah itself remains in force.
- The letter raises concerns about the practical application of techeiles today, including the challenges of correctly identifying the chilazon (the source of the dye) and avoiding issues like kilayim (forbidden mixtures of wool and linen).
- The author expresses skepticism that techeiles could have been entirely abandoned by great Torah scholars simply due to its cost or difficulty in obtaining, suggesting that if it were truly necessary, greater efforts would have been made to ensure its use.
Main Text
A response from the Baal Lulaos HaTecheiles, R’ Shlomo Taitelbaum
ב”ה יום ב’ כ’ שבט תרס”ט לפ”ק וירצבורג
כבוד הרה”ג המפורסם נודע בישראל שמו לתהילה ולתפארת מעוז ומשגב יראת ד’ אוצרו כש”ת מו”ה מרדכי יוסף אליעזר ליינר
אחד”ש כת”ר שי’. את ספרי כבוד אביו הרח”צ ז”ל אשר כבדני בהם כת”ר קבלתי באהבה, וגודל ת”ח לכת”ר שי’ ע”ז כי מכבר רציתי לראותם אך כי על עצם הענין א”א לי להסכים. יען כ”ק אדמו”ר זצוקללה”ה נ”ע בלקו”ת בהביאור דוהי’ לכס לציצית דרוה”ב פ”ב תפס בפשיטות כהפע”ח דבזה”ז אין תכלת. ובדרוש הנ”ל כתב כ”ק אאזמו”ר זצוקללה”ה נ”ע כי ע”ז וז”ל ועמ”ש ע”פ מדלג כו’ ומקפץ דילוג ברגל אי בחי’ אהבה זהו לבן שבציצית קפיצה בשתיים אהוי”ר תכלת, ונודע דיראה בקושי יותר להשיג עכ”ל. ובדרוש קול דודי הנה זה בא מדלג כו’ בלקו”ת שה”ש פ”ד מבואר דבחי’ מקפץ על הגבעות זהו בחי’ הגילוי דלעתיד שיהי’ קול חתן וקול כלה כו’. ועמש”ש בהביאור דעל כל כבוד חופה בסופו.
מ”ש בע”ת פרט ג’ ס”א דלפי דעה זו כו’ ממצות תפילין של ראש מטעם זה. לפי דעתי בעניינים אלו אין לדמות מלתא למלתא ואין לנו אלא מה שנאמר בהם, ולפע”ד דהמשכה דתפילין בכלל הוא מבחי’ החסדים (כי היות דבתש”ר כתיב וראו כל עמי הארץ כו’ ויראו ממך, ובעבודה תשייר כענין שמו”ע בחי’ יראה וביטול, אך ההמשכה מלמעלה הוא הארתו נעשה ע”י מעשינו, בבחי’ חסדים כנלע”ד. ועמ”ש מענין וראו כו’ ויראו כו’ בפע”ח שער תפילין פ”ב) ועמ”ש בלקו”ת שח”ש ד”ה שימני כחותם וביאורו. ותכלת בחי’ גבורות דאבא, וידוע דהגבורות שרשן למעלה מהחסדים. וההמשכה היא בבחי’ תגבורת העצמות, ועמ”ש בלקו”ת בהביאור דשחורה אני פ”ה בענין מ”ש בזהר בראשית דנ”א ע”א ועל נהורא חוורא שרי’ לעילא נהורא סתימאה כו’.
והנה לפמ”ש בפע”ח דלאחר החורבן אין לנו תכלת כי אין אנו משיגים בחי’ הציצית דמוח חכמה דאימא, ומ”מ נמשכין מאליהן ומתלבשין בציצית דמוח בינה דאימא, בלתי ספק הוא לפמ”ד אשר בהזמן שאחר החורבן נגזר שהיי’ התכלת מ”מ לא היתה ההמשכה יותר ממה שנמשך אח”כ כשלא נמצא התכלת. כי במקדש תליא מלתא דבזמן שבהמ”ק קיים נמשך ג”כ בחי’ חכמת דאימא (י”ל לפי שבחי’ חכמת דאימא עילאה לכן נמשכו כל המדרגות דבחי’ בינה ג”כ חכמת שבה, וממ”ש אכן יש ה’ במקום הזה משמע דבבהמ”ק היי’ גילוי בחי’ חכמת ג”כ אוא”ס שלמעלה מהחכמה אלא שהיי’ בבחי’ אופן שזהו ע”י החכמה כמ”ש במ”א. ובבית שני ג”כ שחסרו ה’ דברים בחי’ ה’ עילאה, מ”מ בבהמ”ק עצמו להיותו שער השמים הי’ ביכולת להמשיך שם כל ההמשכות כמ”ש במ”א. ועמ”ש בלקו”ת בדרושי ר”ה דיו”ט של ר”ה פ”ה דגם בב”ש נמשך בחי’ בינה כמו בב”ר רק התחלקות הוא בגבולין, אך א”כ הי’ צ”ל ג”כ בזמן בית ההמשכה האמיתית דתכלת רק במקדש לא בגבולין. ואפשר הכוונה בפע”ח מ”ש בזמן שבהמ”ק קיים היינו בבית ראשון, ואיך שיהי’ אחרי שתלה הדבר במקדש נראה דאז דוקא הי’ אמיתית ההמשכה הזאת) אבל לאחר החורבן א”א להמשיך כ”א מבחי’ בינה דאימא לא למעלה מזה. לזאת גם כשהי’ תכלת ודאי לא היתה ההמשכה יותר מעכשיו (ועמ”ש לקמן) ומ”מ גם זאת א”א לומר דמשום זה יפטר ממצות תכלת, דודאי המצוה היא מצוה תמידית וכשיש ביכולתינו לקיימה נראה שאנו צריכים לקיימה.
אמנם ממ”ש בפע”ח שער הציצית תוך פ”ד וז”ל והנה די ציצית שאנו נוהגין אחר החורבן כו’ וכולן לבנים כי אין צריך לחבר עמהן את התכלת כו’ וכ”כ אח”כ ואין צריך אל התכלת להשלים המספר. מלשון זה משמע דא”צ עתה למצוה דתכלת וזה תמוה. וי”ל דמ”ש אין צריך היינו לענין השלמת המספר להדי’ ציצית דבחי’ בינה דאימא. ומה שאין התכלת נוהג בזה”ז העיקר הוא מפני שא”א לנו להמשיך בחי’ הציצית דחכמת דאימא. וגם עפ”י זה להשלמת המספר דליב חוטין דציצית דבינה דאימא א”צ לתכלת. לכן אינו נוהג. אך נ”ל להעיר ע”ז מענין תקיעת שופר בשבת דתנן במשנה פ”ד דר”ה דבמקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, ובגמרא הטעם משום גזירה דרבה. דבאמת הדבר פלא לדחות מ”ע משום חשש רחוק כ”כ וכמו שהקשה ע”ז בלקו”ת בדרושי ר”ה בד”ה להבין המשנה. והתירוץ מבואר שם דלהיות בשבת בלא”ה יש המשכת האור שממשיכים ע”י השופר וממילא אינו נצרך לשופר, ומ”מ מן התורה מצוה וחיוב לתקוע ג”כ כשחל בשבת, מבואר שם, מפני שיש כמה מדריגות בבחי’ התענוג. וע”י השופר נמשך תענוג עליון יותר אשר מובדל בערך מהמשכת התענוג דשבת. ולכן צריכים שופר מן התורה בשבת ג”כ, אך רבנן דחו מ”ע זו בשבת בזמן בית שני לפי שאין ביכולתינו להמשיך ההמשכה האמיתית הנמשך ע”י השופר, ומ”מ במקדש היו תוקעין גם בבית שני דלהיותו שער השמים הי’ יכול להיות בו גילוי הנ”ל אבל לא בגבולין (עפ”ז י”ל בענין התכלת שנת”ל דנראה שאחר החורבן ג”כ שהי’ תכלת מ”מ לא נמשך ההמשכה האמיתית דתכלת היינו הציצית דבחי’ חכמת כו’, י”ל דתנאים ואמוראים שהיו אחר החורבן הנה הם עצמם המשיכו בחי’ ההמשכה האמיתית, להיות שהיו בבחי’ מקדש ומכון לשבתו ית’ וכמארז”ל בתוכו לא נא’ אלא בתוכם בתוך כאו”א כו’ והמה ודאי היו במדריגה זו) ובמ”א מבואר להיות שיש שבת ושבת שבתון בחי’ שבת עילאה, ובחי’ זו מאיר בשבת רק בבחי’ מקיף, ועמ”ש בלקו”ת ד”ה את שבתותי תשמרו ובהביאור. וע”י השופר נמשך ג”כ בחי’ זו בבחי’ פנימיות ולכן מצוה מה”ת לתקוע גם כשחל בשבת. ובבית שני נדחה מפני שגם ע”י השופר א”א להמשיך בזה”ז מדריגה הנ”ל בבחי’ פנימיות. ובחי’ שבת תתאה נמשך בלא”ה ג”כ בשבת בטבעיות. ומ”מ במקדש היו תוקעין רק הנ”מ היא בגבולין כנ”ל. ומה שתלו בתקיעת שופר בחשש שמא יטלנו כו’ יספיק כאן החשש דכלאים שלא במקוס מצוה, ובפרט בט”ק דכמה אנשים פשוטים נושאין שלא מצמר, ואם יהי’ ענין התכלת דבר השוה לכל נפש (אשר כן צ”ל אם נחשוב זה לחיוב) הוי חשש לא רחוק שיבוא לידי איסור כלאים. וה”ז ממש כמו שאמרו לענין תקיעת שופר, הכל חייבים בתק”ש ואין הכל בקיאין כו’.
גם הדבר הזה לתלות סיבת בטולה מכל ישראל גם מיחידי סגולה משום יוקר מציאותה של תכלת, קשה לקבל, ושמעתי אשר בימי כ”ק אדמו”ר זצוקללה”ה נ”ע הי’ באיזה אמן מלחמות גדולות בעולם והי’ חשש שלא יהיו אתרוגי איי גענאווא, ורצה כ”ק אדמו”ר זצוקללה”ה נ”ע לשלוח שליח מיוחד לאיי גענאווא להביא לו אתרוג, ואיך לא היו משתדלים גדולי ישראל בכל תוקף ועוז להשיג התכלת. ואם כי אינו דומה לאתרוג דבתכלת צריכים לידע אמיתת הדבר שזה תכלת האמיתי. מ”מ ודאי לא היו מניחים ידיהם מלהשתדל בהשתדלות יתירה להשיג החלזון או לידע אמיתת הצביעה. ובפרט לפי מה שהעלה שגם אם אינו תכלת האמיתי אינו מפסיד.
כפי שמצוייר החלזון במאמר פ”ת כמדומה לי ברור שראיתיו זה כעשרים שנה מלפנים באקוואריוס דברלין. ראיתי חי קטנה והיא מוריקה לעתים מיץ שחור שמשחיר את המים סביבה. ולפי שלא עלה על דעתי שזה יהי’ החלזון, לא שמתי לבי לעיין על כל פרטיו.
והשי”ת יעזור לנו לקיים מצותיו יתברך ויתן בלבינו לעבדו בלב שלם ונזכה לביאת מ”צ במהרה בימינו, ונעשה לפניו כמצות רצונו ית’.
והנני חותם מעין הפתיחה בתודה לכת”ר שיחי’ על הספרים בענין התכלת וס’ סדרי טהרות ויתר הספרים והשי”ת יעזור לנו להבין ולהשכיל בתורתו ית’ ונבוא אל עמקי סודותיה ולא ימושו מפינו ומפי זרעינו וזרע זרעינו עד עולם.
ויקבל כת”ר החוח”ש והברכה מאת”ד ויהי נועם ה’ עליו ויראה טוב באחב”י כנפשו הטהור וכעתירת ידידו המוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשא.
Footnotes
נדפסה ביגדיל תורה חמ”ב סי’ סג, מכתי”ק (1167) בנו כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע ,העתק מכתב כבוד קדושת אאמו”ר שליט”א”.
כבוד . . אליעזר: ליינער האדמו”ר מראדזין, בנו של האדמו”ר רבי גרשון חנוך, מחבר הספרים שפוני טמוני חול; פתיל תכלת; עין התכלת (ועוד) שעליהם דו לקמן.
התשובה דלקמן נזכרה ע”י כ”ק אדמו”ר שליט”א בעת סעודת יום א’ דפסח תשכ”ז, וראה ס’ נשיאי חב”דובני דורם ע’ 98 ובהנסמן בהערות שם.
בלקו”ת . . פ”ב: שלח מה, ד: ולפי שתכלת מוחין דאבא ולבן מוחיז דאימא לכן בזה”ז אין תכלת לפי שלגודל מעלתו שהוא מבחי’ אבא א”א לירד בזמן הגלות.
ובדרוש הנ”ל: נדפס באוה”ת במדבר (כ”ה( ע’ איתריא, והוא בגוכתי”ק אדמו”ר הצ”צ )1039 פד, א
בע”ת: =בעין התכלת קלב, ב: ולפי דעה זו יש לנו לפטור גם ממצות תפילין של ראש מטעם הזה שאין
ושמעתי כו’: השוה לעיל אגרת כז (בסופה), ובהנסמן בהערות שם.
English Translation
B”H, Monday, 20 Shevat 5669, Würzburg
To the honored, famous Rav and Gaon, whose name is known in Klal Yisrael for praise and glory, a stronghold and support, “the fear of Hashem is his treasure,” his honored Torah, Moreinu HaRav Mordechai Yosef Eliezer Leiner.
After giving proper greetings to his honored Torah, may he live.
I received with love the seforim of your honored father, the Rav, the Chassid, z”l, which his honored Torah was kind enough to send me. Many thanks to his honored Torah for this, because I had wanted to see them for a long time.
However, on the actual matter itself, I cannot agree.
The reason is that the Rebbe, zt”l, in Likkutei Torah, in the biur on “Vehayah lachem l’tzitzis,” assumes simply like the Pri Etz Chaim, that in our time there is no Techeiles. In that maamar, my holy grandfather, the Rebbe, zt”l, writes as follows:
On the pasuk of “medaleg” and “mekapetz” — “skipping” and “jumping” — a skip with one foot refers to the level of ahavah, love, and this is the lavan of tzitzis. A jump with both feet refers to ahavah and yirah, love and awe, and this is Techeiles. And it is known that yirah is harder to attain.
In the maamar “Kol dodi hinei zeh ba, medaleg…” in Likkutei Torah on Shir HaShirim, chapter 4, it is explained that the level of “mekapetz al hageva’os” refers to the revelation of the future, when there will be “the voice of the chosson and the voice of the kallah,” etc. See also there, at the end of the biur on “Al kol kavod chuppah.”
Why Tefillin Shel Rosh Is Not a Proof
You wrote in Ein HaTecheiles, section 3, siman 1, that according to this view one should also be exempt from the mitzvah of Tefillin Shel Rosh for the same reason.
In my opinion, with these kinds of inyanim, we cannot compare one matter to another. Ein lanu ela mah shene’emar bahem — we only have what was said about each specific case.
In my humble opinion, the hamshachah of tefillin in general is from the level of Chassadim.
Now, true, regarding Tefillin Shel Rosh it says, “And all the nations of the earth will see that the Name of Hashem is called upon you, and they will fear you.” In avodah, Tefillin Shel Rosh is like Shemoneh Esrei — a level of yirah and bittul.
Still, the hamshachah from Above — meaning, the illumination that is brought down through our actions — is, in my understanding, in the level of Chassadim. See also what is written about “they will see” and “they will fear” in Pri Etz Chaim, Shaar HaTefillin, chapter 2. See also Likkutei Torah on Shir HaShirim, the maamar “Simeni kachosem” and its biur.
But Techeiles is the level of Gevuros d’Abba. And it is known that the root of the Gevuros is higher than the Chassadim. The hamshachah of Techeiles is therefore a level of תגבורת העצמות — an intense expression from the very Essence. See Likkutei Torah in the biur on “Shechorah ani,” chapter 5, regarding what the Zohar says in Bereishis 51a: above the white light rests a hidden light, etc.
Techeiles After the Churban
According to what is written in Pri Etz Chaim, after the Churban we do not have Techeiles, because we cannot attain the level of tzitzis that comes from moach Chochmah d’Ima.
Nevertheless, those levels are still drawn down on their own and enclothe themselves in the tzitzis of moach Binah d’Ima.
It is clear, according to this, that during the time after the Churban when Techeiles was still available, the hamshachah was still not more than what was drawn down later, when Techeiles was no longer found.
The reason is because the matter depends on the Mikdash. When the Beis HaMikdash stood, the level of Chochmah d’Ima was also drawn down.
One can explain that since Chochmah d’Ima is higher, all the levels of Binah were also drawn down together with the Chochmah within it. And from the pasuk “Surely Hashem is in this place,” it sounds like in the Beis HaMikdash there was also a revelation of Chochmah, and even of the Ohr Ein Sof that is higher than Chochmah — only that it came in a manner of being through Chochmah, as explained elsewhere.
And even in the Second Beis HaMikdash, although the five things were missing — corresponding to the higher hei — still, in the Beis HaMikdash itself, since it was the Shaar HaShamayim, it was possible to draw down all the hamshachos there, as explained elsewhere.
See Likkutei Torah in the Rosh Hashanah maamarim, that even in the Second Beis HaMikdash, the level of Binah was drawn down as in the First Beis HaMikdash. The difference was only outside the Mikdash, in the rest of the land.
However, if so, then even during the time of the Beis HaMikdash, the true hamshachah of Techeiles should only have been in the Mikdash, not outside. Perhaps the intent of Pri Etz Chaim, when it says “when the Beis HaMikdash stood,” means specifically the First Beis HaMikdash.
Either way, since Pri Etz Chaim makes the matter depend on the Mikdash, it appears that only then was this true hamshachah present.
But after the Churban, it is impossible to draw down anything higher than Binah d’Ima. Therefore, even when Techeiles still existed, the hamshachah was certainly not more than what exists now.
Still, even this cannot be used to say that one would be exempt from the mitzvah of Techeiles. Certainly, the mitzvah is a constant mitzvah, and when we have the ability to fulfill it, it would seem that we must fulfill it.
But Pri Etz Chaim Sounds Like Techeiles Is Not Needed Now
However, from the wording of Pri Etz Chaim, Shaar HaTzitzis, chapter 4, where it says:
“The tzitzis that we practice after the Churban… they are all white, because there is no need to attach Techeiles to them…”
And it also writes later:
“There is no need for Techeiles to complete the number.”
From this language, it sounds that now there is no need for the mitzvah of Techeiles. This is difficult.
One can answer that when Pri Etz Chaim says “there is no need,” it means specifically regarding the completion of the number of strands corresponding to the tzitzis of Binah d’Ima.
The main reason Techeiles is not practiced in this time is because we cannot draw down the level of tzitzis of Chochmah d’Ima. And for completing the number of the 32 strings of the tzitzis of Binah d’Ima, Techeiles is not needed. Therefore, it is not practiced.
But I would like to point out something from the inyan of tekias shofar on Shabbos.
The Mishnah in Rosh Hashanah says that in the Mikdash they would blow shofar on Shabbos, but not outside the Mikdash. The Gemara says the reason is because of the gezeirah of Rabbah — perhaps someone will carry the shofar.
Really, this is a wonder. How can a mitzvas asei be pushed aside because of such a distant concern? This is the question asked in Likkutei Torah in the Rosh Hashanah maamarim, in the maamar “Lehavin haMishnah.”
The answer there is that on Shabbos, even without the shofar, there is already the hamshachah of the light that is normally drawn down through shofar. So automatically, the shofar is not needed in the same way.
Nevertheless, from the Torah, there is still a mitzvah and obligation to blow shofar even when Rosh Hashanah falls on Shabbos. Why? Because there are many levels in taanug — Divine delight. Through shofar, a higher taanug is drawn down, which is incomparable to the taanug drawn down through Shabbos itself. Therefore, from the Torah, shofar is needed even on Shabbos.
However, the Rabbanan pushed aside this mitzvas asei on Shabbos in the time of the Second Beis HaMikdash, because we do not have the ability to draw down the true hamshachah that comes through shofar. Still, in the Mikdash they did blow shofar even in the Second Beis HaMikdash, because the Mikdash was Shaar HaShamayim, and there that revelation could take place — but not outside the Mikdash.
Based on this, we can say similarly regarding Techeiles. As said above, even after the Churban, when Techeiles still existed, the true hamshachah of Techeiles — meaning the tzitzis of the level of Chochmah — was not being drawn down.
One could say that the Tannaim and Amoraim who lived after the Churban were different. They themselves drew down the true hamshachah, because they were themselves in the category of a Mikdash and a place for Hashem’s Shechinah to dwell. As Chazal say, it does not say “I will dwell in it,” but “I will dwell among them” — within each and every one. They certainly were on that madreigah.
Elsewhere it is explained that there is Shabbos and Shabbos Shabbason, meaning Shabbos Ila’ah. This level shines on Shabbos only as a makif. Through shofar, this level is also drawn down as pnimiyus. Therefore, from the Torah, there is a mitzvah to blow shofar even when Rosh Hashanah falls on Shabbos.
But in the Second Beis HaMikdash period, this was pushed aside, because even through shofar we cannot now draw down that madreigah as pnimiyus. And the level of Shabbos Tata’ah is drawn down on its own on Shabbos naturally. Still, in the Mikdash they did blow. The whole difference is only outside the Mikdash.
And just as by shofar the matter is connected to the concern that maybe someone will carry it, here too, by Techeiles, the concern of kilayim not in the place of a mitzvah is enough.
Especially with a tallis katan, which many simple people wear even when it is not made of wool. If Techeiles becomes something expected for everyone — which would have to be the case if we consider it an obligation — then it is not a far concern that people could come to an issur of kilayim.
This is very similar to what Chazal say regarding shofar: everyone is obligated in tekias shofar, but not everyone is expert in it.
Why “It Was Too Expensive” Is Hard to Accept
Also, this idea — to explain why Techeiles disappeared from all of Klal Yisrael, even from the yechidei segulah, because Techeiles was expensive and hard to get — is difficult to accept.
I heard that in the days of the Rebbe, zt”l, there were great wars somewhere in the world, and there was a concern that there would not be esrogim from the Genoa islands. The Rebbe wanted to send a special shaliach to the Genoa islands to bring him an esrog.
So how could it be that the Gedolei Yisrael would not have tried with all their strength and effort to obtain Techeiles?
True, it is not exactly the same as an esrog, because by Techeiles one must know the truth of the matter — that this is the real Techeiles. Still, they certainly would not have simply stopped trying. They would have made great efforts to locate the chilazon or to know the true method of dyeing. Especially according to what you concluded, that even if it is not the real Techeiles, nothing is lost.
His Memory of Seeing the Creature
As the chilazon is pictured in the Ptil Techeiles article, it seems clear to me that I saw it about twenty years earlier in the Berlin aquarium.
I saw a small living creature, and it would sometimes emit a black liquid that blackened the water around it.
Since it did not enter my mind that this could be the chilazon, I did not pay attention to examine all its details.
Closing Berachos
May Hashem help us fulfill His mitzvos, and may He place in our hearts to serve Him with a complete heart. May we be zocheh to the coming of Moshiach Tzidkeinu, speedily in our days, and we will perform before Him the mitzvos according to His Will.
I will close in the same spirit as I opened, with thanks to his honored Torah for the seforim regarding Techeiles, and for the sefer Sidrei Taharos, and the other seforim.
May Hashem help us understand and grasp His Torah, and may we enter into the depth of its secrets. May they not depart from our mouths, nor from the mouths of our children and grandchildren, forever.
May his honored Torah receive the blessing of one who signs with honor and peace. May the pleasantness of Hashem be upon him, and may he see good among our fellow Yidden, according to his pure soul.
So prays his friend, who esteems and honors him according to his high and exalted stature.
English Footnotes
-
נדפסה ביגדיל תורה חמ”ב סי’ סג, מכתי”ק (1167) בנו כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע ,העתק מכתב כבוד קדושת אאמו”ר שליט”א.
This letter was printed in Yagdil Torah, volume 42, siman 63, from the handwriting of his son, the Rebbe Rayatz, n”e, copy number 1167: “A copy of the letter of my holy father, shlit”a.”
-
כבוד . . אליעזר: ליינער האדמו”ר מראדזין…
“Moreinu HaRav Mordechai Yosef Eliezer” refers to Leiner, the Radziner Rebbe, son of the Rebbe Rav Gershon Henoch Leiner, author of Sefunei Temunei Chol, Ptil Techeiles, Ein HaTecheiles, and other seforim.
-
התשובה דלקמן… סעודת יום א’ דפסח תשכ”ז…
The response below was mentioned by the Rebbe at the seudah of the first day of Pesach, 5727 (1967). See Nesi’ei Chabad U’Bnei Doram, page 98, and the sources cited in the notes there.
-
בלקו”ת . . פ”ב: שלח מה, ד…
-
The citation to Likkutei Torah is to Parshas Shelach, 45d: Since Techeiles is mochin d’Abba (intellectual faculty of Chochmah), and lavan is mochin d’Ima, (Binah) therefore in our time there is no Techeiles, because due to its great level, being from Abba, it cannot descend in the time of galus.
-
ובדרוש הנ”ל… אוה”ת במדבר (כ”ה)…
The maamar mentioned there was printed in Or HaTorah, Bamidbar, volume 25, page 11,301, and is in the original ksav yad of the Tzemach Tzedek. (manuscript reference 1039, leaf 84a).
-
בע”ת: =בעין התכלת קלב, ב…
“Ein HaTecheiles” refers to page 132b: “According to this view, we should also exempt ourselves from the mitzvah of Tefillin Shel Rosh for this reason…” (i.e., because of the high level of its kedushah).
-
ושמעתי כו’:…
The story he says he heard should be compared to the earlier letter 27 at the end, and to the sources cited in the notes there.
Additional Comments
Rabbi: Gershom Baraza
Context Behind Letter
A fuller context behind the letter, which was a response to a letter we have no access to, has been offered by Gershom Baraza here. This is a rough draft which will bli neder have a more polished version later.
Kabbalastic Concepts from the Letter explained:
1. The Sefiros and the Spiritual Worlds
In Kabbalah, Divine light flows through 10 Sefiros — channels or traits of G-dliness. These are divided into three intellectual and seven emotional qualities. Two important names:
Abba (Father) = Chochmah (Wisdom)
Imma (Mother) = Binah (Understanding)
Each of these has inner components: every Sefirah includes a full set of 10 Sefiros inside it.
So Imma (Binah) contains:
Chochmah of Imma
Binah of Imma
Daas of Imma
…and so on.
2. Tzitzis and Techeiles: What They Represent
Tzitzis are not just strings — they’re channels for drawing Divine light into the world.
White strings are connected to love and accessible spiritual light.
Techeiles draws from a much higher place — Divine awe, strength, and hidden wisdom.
This level requires a Temple, or at least people of immense spiritual caliber.
3. Why Techeiles Isn’t Fully Practiced Today (According to Kabbalah)
After the Churban (Destruction of the Temple), we lost access to Chochmah of Imma, which is the source of techeiles.
We are only able to receive spiritual influence from Binah of Imma — white tzitzis.
Therefore, the full spiritual function of techeiles isn’t operative in our time.
4. The Role of the Beis HaMikdash (Temple)
The Beis HaMikdash was “Sha’ar HaShamayim” — the gateway to Heaven.
Even in the Second Temple, though some spiritual levels were missing, the Mikdash could still access Chochmah-level light.
Outside the Mikdash, those levels could not be drawn down — unless someone was a Tzaddik on the level of a personal Mikdash.
5. Shabbos Tata’ah vs. Shabbos Ila’ah — The Two Shabbos Levels
Kabbalah teaches that Shabbos comes in two layers:
Normally, Shabbos Ila’ah only shines as an outer “surrounding light” (makif).
But through tools like the shofar, it can become internal (pnimi).
In the Mikdash, they blew shofar even on Shabbos because that higher light was accessible.
Outside the Mikdash, Chazal suspended shofar on Shabbos due to the risk of carrying — since the higher light wasn’t reachable anyway.
6. Halachic Risk: Kilayim (Forbidden Mixtures)
If techeiles were reintroduced today as a widespread obligation, many people might:
Wear it on garments that aren’t 100% wool (e.g., cotton), risking shatnez violations.
Wear it improperly or without intent, diminishing its sanctity.
This concern is similar to why shofar was restricted on Shabbos — to prevent mistakes among the masses.
7. Historical Observation: Why Didn’t Gedolim Chase After Techeiles?
The author notes that during his grandfather’s time, Gedolim sent messengers to distant lands just to secure etrogim during wartime.
Yet, they didn’t show the same urgency for techeiles.
Suggestion: They may have sensed spiritually that the mitzvah’s inner light wasn’t fully available, even if the dye could be produced.
8. First-Hand Observation of the Chilazon
The author recalls seeing a sea creature in the Berlin Aquarium 20 years earlier:
Small, living, emitted a black fluid that darkened the water.
At the time, he didn’t suspect it was the chilazon.
This possibly refers to Murex trunculus, which aligns with many Rishonic and modern descriptions.
9. Closing Blessing
The letter ends with heartfelt thanks for the seforim and a prayer:
That Hashem help us understand His Torah deeply,
That we reach the inner secrets of His will,
And that Torah never departs from us or our children, forever.
Conclusion
The letter presents a nuanced Kabbalistic position:
Spiritually, the ideal form of techeiles requires levels that may no longer be accessible.
Practically, the mitzvah may still apply — but with caution.
The author doesn’t reject techeiles outright but explains why it was suspended historically.