פרשת שלח תשס”ח סג והיה לכם לציצית
נכונה בעזהש”י… וגם כל ספרי המקובלים ובזוה”ק מבואר שחוט א’ הוא של תכלת וד’ של לבן. ועיין רמב”ן על התורה…”. עיין שם דבריו באורך, כי א”א להביא כולם כאן.
ויש כמה הוכחות מדברי חז”ל לשיטה שמטילים רק חוט א’ ודלא כשיטת רש”י והתוס’ (אם כי אין הכרע שהכוונה חוט א’ מח’ ולא אחד שלם מד’ וכראב”ד):
* סוטה יז ע”א וחולין פח ע”ב: “דרש/ואמר רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין”.
* תענית כב ע”א: “חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה”.
. תרגום יונתן במדמבר טז, ב: “וחוטא חד דתכילתא יהי ביה”. * ואפילו רש”י עצמו בחומש מביא (במדבר טז, א): “אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה”.
והנה מוזכר בכל ספרי המקובלים שחוט א’ של תכלת וז’ של לבן, וכנזי במשכנות יעקב:
* בהקנה בענין ציצית: “וזה סדר עשייתו לוקח ג’ חוטים לבנים וחוט אחד חציו תכלת וחציו לבץ כו'”.
* ובשערי צדק לבעל שערי אורה (שער א): “ויש מצות שהם נאחזות במדת המלכות כגון תכלת שבציצית שיש בה חוט אחד תכלת ושבעה”.
* והתולעת יעקב: “ובזמן התכלת היו ז’ חוטין לבנים כנגד ז’ מאורות וחוט א’ תכלת כנגד הכלה שהיא תכלית הכל”.
* בטעמי המצוות לרדב”ז: “והיה התכלת חוט אחד לפי שאי אפשר לעולם בלא דין אבל צריך להחלישו עד שנעמידנו א’ משמנה וז’ חוטי לבן להגדיל ולהרבות הרחמים במדה הרומזות בציצית, וסימנם תן חלק לשבעה וגם לשמונה”.
* החרדים (פ”י, מד): “שבעה חוטי לבן רמז לשבע מדורות אש שבגיהנם, והשמיני תכלת רמז למלאך המשחית הממונה על גיהנם”, ה”י מהם ומכיוצא בהם בדו”ד..
פרשת שלח תשס”ח סד והיה לכם לציצית
* ספר מגיד מישרים לב”י (פרשת קרח): “ואמר ליה מרע”ה דלאו הכי, אלא טלית לבנה וז’ חוטים לבנים רמז לשבע ספירו’ דעלה, וחוט א’ תכלת רמז במלכות”.
* וגם האריז”ל בשער הכוונות ופע”ח מאריך בענין שדוקא החוט הח’ הוא תכלת והשאר לבן, עי”ש.
ועפ”י הכלל כשיש מחלוקת בין הפוסקים שדעת המקובלים תכריע, ודאי שגם כאן יש לומר כן.
וגם הגר”א בפירוש לספרא דצניעותא (פ”ה) כתב: “שבע”ה רהיטי”ן. הן שבעה חוטין של לבן שחוט תכלת חופה עליהן כמ”ש ברמב”ם ז’ חוטים של לבן וחוט א’ של תכלת שהוא נגד כסוי עין”.
אלא שמביאים פירוש הגר”א לרעיא מהימנא מהדורא בתרא שכתב (פנחס רכח. ע”ב): “בת יחידא חוליא תכלת שבציצית. ר”ל דחוליא הראשונה לבן ג’ כריכות ג’ אבהן ואח”כ חוליא דתכלת ג”כ כלילא מנהון. ויותר נראה דל”ג כלל חוליא אלא כצ”ל בת יחידה תכל שבציצית. והוא חוט הרביעית כדעת הראב”ד וכמש”ש שכ”ה עיקר וכ”ה בספרי שלנו. כלילא מג’ חוטין לבן אות ד’ שבשם וכן עיקר”.
אלא להוי ידוע שמה שנקרא מהדורא זו מהדורא בתרא אינו משום שנכתב. באחרונה אלא משום שנדפס באחרונה. כן מצאתי בהדפסה ראשונה של מהדורה זו שכתוב שם שמצא המו”ל כת”י אחר (לאו דוקא של הגר”א עצמו, בפשטות של תלמידיו בשמו) והוא מצרף אותו להפירוש שכבר נדפס וקורא אותו להיכר מהדורא בתרא. יש לי לחפש אותו עוד הפעם לוודא כל האמור כאן, אבל לפי
הנ”ל אין שום תורת קדימה למהדורא בתרא זו על פני מהדורות אחרת, ובפרט שפירושו על ספרא דצניעותא מכתי”ק עצמו (במהדורא “קמא” של פי’ הרע”מ גריס “חוליא” שמשמיט ב”בתרא”).
ועוד כי פירש הגאון על רעיא מהימנא שלח (קעה ע”ב), “ונתנו על ציצית דדא איהו דחפי על שאר חוטין”; ופירש הוא ז”ל (במהדורה “קמא”): “דחפי על כר’. שהן ז’ חוטין”. נראה ברור שבא לומר שהז’ חוטין הן של לבן, דאי לאו הכי ודאי שהחוט של תכלת חפי על ז’ חוטין אחרים — בין אם הם של תכלת בין אם הם של לבן. אלא ודאי שהז’ אחרים הם לא של תכלת.
