String Ratios Discussed: Raavad - ראב"ד, Rambam - רמב"ם, Tosafot - תוספות
Tags:
Bottom Line
- If Murex is Techeiles, not wearing it is Bal Tigra (subtracting from the mitzvah).
- If Murex is not Techeiles, wearing it is Bal Tosif (adding to the mitzvah).
- If one follows Tosafos, four Techeiles strings are required.
- If one follows the Rambam, one Techeiles string is enough.
- If the halacha follows Tosafos, wearing one Techeiles string is not enough.
- If the halacha follows the Rambam, wearing four Techeiles strings is adding to the mitzvah.
- Since the halacha is unclear, one who wears Techeiles should stipulate:
“If this is not Techeiles, I am wearing it as Lavan.”
- According to Rav Schachter, one who does not wear Techeiles should preferably not wear a four-cornered garment to avoid Bal Tigra.
- Most people should continue wearing a four-cornered garment with eight white strings.
Conclusion
One should follow their Mesorah. Those who follow Rav Schachter should wear four Techeiles strings or not wear a four-cornered garment. The general practice is to wear white strings until the matter is clarified.
Main Text
Source:
Original Piece: Binah_VaEitzah_A_Publication_in_Honor_of
הרב מרדכי ווילג, שליט”א
תכלת המעכבת את הלבן
בליל כ’ אב תשפ”ב הגיע ידידנו ועמיתנו, ספרא רבא בחיבוריו הנפלאים ונואם בחסד עליון לתלמידים ובעלי -בתים, הרב דניאל פלדמן שליט”א, לבן חמשים לעצה. באותו ערב ישבנו ביחד בחתונה עם ידידנו ועמיתנו המשותף, הרב ברוך סיימאן שליט”א. ואנן בדידן שוחחנו בדברי תורה והגענו לנושא של תכלת בזמננו, שבאותו שבוע עסקתי בו בכולל של מחנה מורשה, שם הכרתי את הרב דניאל לראשונה לפני יותר משלשים שנה. ולכן כששמעתי שמוציאין לאור ספר לכבוד היובל, מן הראוי לכתוב על נושא זה לכבודו. ויהי רצון שיזכה, ביחד עם אשתו המיוחסת והמשכלת, לאריכות ימים ושנים, לקדש שם שמים ברבים מתוך נחת בריאות והרחבה.
כידוע, זה ארבעים שנה מאז שגילו מורקס טרונקולוס כחלזון של תכלת. וגדולי ישראל נחלקו מאז אם אפשר לחדש מצות תכלת, ואם אמנם מורקס הוא החלזון. מאמר זה לא ידון במחלוקות האלו כלל, אלא באפשרות שהלובשים תכלת מבטלים מצות ציצית לגמרי, בעיקר לדבריהם שהמורקס הוא החלזון, ויתכן גם לדברי הסוברים שאיננו החלזון, מלבד חשש גדול יותר לבל תגרע ובל תוסיף
. נתחיל בדברי מו”ר הרה”ג זלמן נחמי’ גולדברג זצ”ל. במאמרו בדין מספר חוטי התכלת שבציצית )והי’ לכם לציצית, פרשת שלח תשס”ז(. הדוגלים במצות תכלת נחלקו ל שני מחנות. באמריקה, רבים נוהגים כשיטת מו”ר הרה”ג צבי שכטר שליט”א, דקיי”ל כרש”י ותוס’ )מנחות לח. ד”ה התכלת( שבזמנם הטילו ד’ חוטי לבן וד’ חוטי תכלת, ובזמננו שאין תכלת, נוהגין להטיל ח’ חוטי לבן, כרש”י. אמנם התוס’ צדדו דאפשר דדי בד’ חוטי לבן, אבל נהגו בח’ לקיים מצות גדילים, עיי”ש
. אבל בארץ ישראל כנראה רבים נוהגים כשיטת הרמב”ם )ציצית פ”א ה”ו( “ויהי’ אחד משמונת החוטין תכלת, והשבעה לבן.”
ויש שנוהגים כהראב”ד )שם( “והשנים תכלת והששה לבן.” ולפי המומחים: בא”י 61% נוהגים כהרמב”ם, 37% כהראב”ד, ורק 2% כתוס’.
והכריע מו”ר הגרצ”ש שליט”א )גינת אגוז עמ’ טז,יז( וז”ל, לבני אשכנז שנמשכים תמיד אחר שיטת בעלי התוס’, “יש להם להטיל ב’ חוטי תכלת וב’ חוטי לבן.” ובפרט שכן הכריע השו”ע )סי’ יב ס”א( לענין גרדומין, וכמש”כ המ”ב )סק”ח( וז”ל, טעמן דב’ חוטין שהן ד’ אנו נותנין במקום תכלת, וב’ חוטין שהן ד’ אנו נותנין במקום לבן, צריך עכ”פ שיהיה מין א’ שלם, עכ”ל. וכן מוכח מדבריו סי’ ט סקי”ד(, עיי”ש. אבל גם באמריקה, לפי המומחים, רק 17% נוהגים כתוס’, 38% כהרמב”ם, ו45% כהראב”ד.
אבל מו”ר הגרזנ”ג זצ”ל לא הכריע, והג”ר משה מרדכי קארפ )והי’ לכם לציצית פ’ ש לח תשע”ב( כתב וז”ל, שפיר דמי לעשות כהרמב”ם בזה, דמסתברים דבריו דהפתיל תכלת חוט הכורך, וכדברי המשכנות יעקב )או”ח סי’ יח(, עכ”ל. והוסיף שכן פסק הגר”א, כהרמב”ם או הראב”ד, ודלא כתוס’. ולפי הגרצ”ש שליט”א, רק “הנוהגים תמיד כדעת הגר”א יש להם לנהוג כן אף בנידון כזה, אבל לרוב העולם יש להם לנהוג כשו”ע ומ”ב שנמשכו אחר רש”י ותוס’.” וז”ל מו”ר הגרזנ”ג זצ”ל: ויש לעיין לשיטת רש”י ותוס’, מה הדין בעשה שלשה חוטים שלמים של לבן, שהם ששה חוטים, וחוט אחד שלם של תכלת, האם קיים מצות לבן, או שלא קיים, לא לבן ולא תכלת? תכלת לא קיים, שהרי צריך שני חוטים. ולבן לא קיים, שהרי כשאין תכלת, צריך להטיל ד’ חוטים של לבן, ואם יש לו רק חוט אחד של תכלת, נמצא שאין כאן קיום מצות תכלת, וצריך ד’ חוטין של לבן. אף שאם הטיל שנים לבן ושנים קלא אילן קיים מצות לבן, התם היינו טעמא, שחוטי קלא אילן הם בעצם לבן, שכל שאינו צבוע בתכלת הבא מחלזון, אינו נידון כתכלת, אלא כלבן, ונמצא שיש ד’ חוטי לבן, אבל כשחוט אחד הוא תכלת, אין תכלת נידון כלבן, וחסר כאן חוט אחד של לבן. תדע שאין התכלת נידון כלבן. שאם עשה כל הד’ חוטים תכלת, לדעת חכמים, קיים מצות תכלת, ולא קיים מצות לבן, ולדעת רבי, לא קיים לא מצות לבן ולא מצות תכלת, שהוא סובר, שהתכלת והלבן מעכבין זה את זה. ואם איתא, שכל תכלת הוא גם לבן, נמצא שבד’ חוטי תכלת, יש לו ב’ חוטי תכלת, וב’ החוטים האחרים של תכלת ידונו כלבן. ובע”כ שתכלת הבא מחלזון אינו נידון כלבן. וא”כ, כשיעשה אחד מהחוטים תכלת, הרי אין כאן ד’ חוטים של לבן.
אכן, נראה שקיים מצות לבן. וזה, לפי מה שכתבו התוס’, שהעושה שנים לבן ושנים תכלת, והקדים את התכלת, שלא קיים מצות לבן, ומ”מ קיים מצות תכלת. והסבירו התוס’, שכיון שיש שנים תכלת כדין מצות תכלת, על אף שחוטי הלבן אינם כשרים, מ”מ הלבן אינו מעכב את התכלת. ואף על פי שכשאין לבן כלל, צריך ד’ חוטים של תכלת, מ”מ מה שצריך ד’ חוטים, אינו אלא לקיים את הדין של ‘גדילים’, וזה מתקיים בשני חוטי לבן, על אף שאינם כשרים למצות לבן
. אף אנו נאמר, שכשיש שלש חוטי לבן וחוט אחד תכלת, הרי יש לו שני חוטי לבן, שהוא מספר החוטים הצריך לקיום מצות לבן. ומה שצריך עוד שני חוטים, זה אינו אלא לקיים דין ‘גדילים’, ולזה כשר גם כשהאחד הוא לבן והאחד הוא תכלת, עכ”ל.
אבל בספר ידות המשנה )להרב יהודה דניאל געליס, תשע”ד, ציצית ח”ב עמ’ תשלד( העיר דבתוס’ )שם( כ”כ ע”פ קושייתם וז”ל, וקצת קשה הא דאמרי’ בגמרא אם הקדים תכלת ללבן יצא אלא שחיסר מצוה מאי חיסר מצוה אילימא חיסר מצוה דלבן וקיים מצוה דתכלת לרבי עכובי מעכבי אהדדי דמשמע דאי לא מעכבי ניחא אלמא אע”ג דחיסר מצוה דלבן קיים מצוה דתכלת בב’ חוטין. ותירצו וז”ל, וי”ל דלהכשיר תכלת מיהא מהני לבן דקרינא ביה גדילים ד’, עכ”ל.
אבל בתוס’ )לח: ד”ה לרבי( בתירוצם השני כתבו וז”ל, א”נ י”ל דכל שכן לרבנן דקשה טפי, אמאי חיסר מצוה, הא לא מעכבי אהדדי, עכ”ל. ולפ”ז הגמ’ )שם( “לרבי עכובי מעכבי אהדדי” ר”ל דאפילו לרבי, דס”ל דמעכבין זא”ז, קשה. ולחכמים, דאינם מעכבים זא”ז, ע”כ הקדמת תכלת ללבן אינה מעכבת ומקיים מצות לבן. ואפילו לרבי קשה, דמצות תכלת קיים. ולפ”ז מש”כ התוס’ )לח.( “משמע דאי לא מעכבי ניחא” לפרש “חיסר מצוה דלבן וקיים מצוה דתכלת”, כשהקדים תכלת ללבן, אינו נכון, שמקיים מצות לבן. וא”כ מה שחידשו )לח.(, לרש”י דמצריך ד’ חוטין כפולין דתכלת כשאין לבן )וכן להפך בזמננו(, וקשה מהגמ’ דלרבנן קיים מצות תכלת בב’ חוטין לבד, שהרי חסר מצות לבן. וחידשו, דלהכשיר תכלת מיהא מהני לבן דקרינא בי’ גדילים ד’, ועפ”ז כתב הגרזנ”ג דה”ה בחוט א’ דתכלת לתוס’, דמהני לגדילים אף דלא קיים מצות תכלת – כל זה ליתא לא”נ )לח:(.
והוסיף )ע’ תשלה( דכן נראה מדברי רש”י )ד”ה אילימא( “ומתני’ כרבי אוקמא לה”, כל’ דאף דפסולה גם לרבנן מטעם דחסר גדילים, מ”מ מפני שהעמידו מתני’ כרבי נקטו דלרבי עכובי מעכבי אהדדי, ועע”ש.
והעיר )עמ’ תשלו( דאף לתירוץ הראשון )לח:(, וכדבריהם )לח.( דבהקדים תכלת כשרים חוטי לבן לגדילים אף שפסולים למצות לבן, י”ל דזהו רק בחוטים שמצד עצמם ראוים, ורק פסולים כי שינה את הסדר והקדים תכלת. משא”כ בנד”ד דחוט אחד של תכלת לתוס’ אינו ראוי כלל למצוה, ופסול גם לדין גדילים, נמצא שיש רק ג’ חוטין ולא ד’, ולא קיים מצות לבן.
והנה עצם הדין דתכלת פסול ללבן, וגרע מקלא אילן דנאמר בו )מ.( לא יהא אלא לבן, כבר מבואר בקרן אורה )לח. ד”ה עוד, לח: ד”ה גמ’ מידי( מהא דלרבי בד’ חוטי תכלת לא יצא, וכמש”כ הגרזנ”ג. וכבר קדמו אחיו במשכנות יעקב )שם(. והגרמ”מ קארפ שליט”א מודה לזה. וליישב מנהגו ללבוש תכלת כתב וז”ל: ואמנם נראה דזוהי הסבה דאין עושין כהתוס’ אף שזו דעת רוב הראשונים ז”ל, עכ”ל. וצע”ג, איך דוחין דעת רוב הראשונים כדי לקיים מצות תכלת, כשלפי רוב הראשונים אינו יוצא אף מצות לבן, וצ”ע.
והמשיך וז”ל, ועוד דגם לתוס’ יוצא בחוט אחד כדמוכח בסמ”ג וברע”ב, וכן רש”י, דבר”פ התכלת ס”ל כתוס’, ובפ’ שלח כתב חוט א’ של תכלת פוטר, עכ”ל. וצע”ג דלשון הסמ”ג והרע”ב היא “שנים של לבן ושנים של תכלת, או שלש של לבן ואחד של תכלת”. ובב”י )ריש סי’ יא( פירש וז”ל דלא בעי למיחת לפלוגתא במילתא דלא נפקא לן מידי בהאי זימנא, והכי קאמר, פירוש ד’ חוטין בכנף, למר ב’ של לבן וב’ של תכלת, ולמר ג’ של לבן וא’ קצתו של תכלת, עכ”ל. הרי דנראה להפך, דלסמ”ג ולרע”ב לפי תוספות חוט א’ של תכלת פסול. וברש”י פ’ שלח לא נזכר כלום לכאורה, וצ”ע. שו”ר במורי’ )אלול תשע”ד עמ’ רעא( קושיא הנ”ל על דברי הגרמ”מ קארפ במאמרו של הגרי”ד געליס הנ”ל. אמנם העיר שגם בערוה”ש )סי’ ט ס”ב( כתב דלפי הסמ”ג “משמע דאין קפידא בזה, אבל מתוס’ שם משמע דשנים לעיכובא.” וא”כ גם לדבריו יש לחוש לתוס’, ופירושו בסמ”ג כנגד הב”י וכנ”ל, וצ”ע.
והגרזנ”ג דן בד’ חוטי תכלת לפי הרמב”ם. וכתב פירוש הב”י הנ”ל בדברי הסמ”ג, וצדד דאף דלתוס’ בחוט א’ תכלת לא קיים מצות תכלת, מ”מ הסמ”ג ס”ל דהעושה כהרמב”ם יצא, דדי בחוט א’ תכלת. ומ”מ אין דין של ג’ לבן, אלא כשסך כל החוטים הם ד’ שמקיים בזה דין גדילים מהני, וקשה להקל נגד הב”י.
ומסברא צדד הגרזנ”ג ע”פ הגר”ח והגרי”ז )לח ד”ה שם בתוס'( דהתכלת נחשבת ללבן כל שלא כורך אותה על הלבן. או דאין מנין חוטין מן התורה )פ”א ה”א(, כל’ כדי לקיים מצות לבן ומצות תכלת, ודי בח’ בסך הכל מדין גדילים, ולא מדין חוטין, ובדין גדילים תכלת לא גרע מלבן.
ובס’ ידות המשנה )ע’ תשלח( הקשה מלשון הרמב”ם )פ”א ה”ו( הנ”ל, ויהי’ א’ מח’ החוטים חוט תכלת והז’ לבנים, דנראה דיש מנין ז’ דלבן, ולא יצא אם עשה רק ד’ לבן כתוס’. וכ”כ הב”י )סי’ יא סי”ב בהשגתו על מהר”י אבוהב( וז”ל, כשמטיל לבן לבדו צריך להטיל ז’ חוטים לבן לפחות, ואפשר דח’ חוטי לבן בעי ולא סגי בז’ ]שכתב פ”א ה”ט[ העושה לבן בלא תכלת לוקח א’ מח’ החוטין וכורך אותו על שאר החוטין, עכ”ל. הרי דצריך ז’ לבן. ודן )ע’ תשלט-תשמג( אם קים מצות תכלת להרמב”ם בזה, עיי”ש, ואכמ”ל.
כל זה לפי ההנחה שמורקס תכלת היא, אבל אם אינו תכלת לכאורה עכ”פ יצא מצות לבן, וקלקלתו תקנתו, כקלא אילן, דלא יהי’ אלא לבן )מ.(. אבל בתשובות והנהגות )ח”ו סי’ ג( צדד דעובר בבל תוסיף לתוס’ )סוכה לא: ד”ה הואיל(, וז”ל והא דקאמר )סנהדרין פח:( האי לחודיה קאי והאי לחודי’ קאי, היינו לענין דאין זה כל המוסיף גורע, ולעולם ידי מצוה יצא, אלא דעובר על בל תוסיף, עכ”ל.
וכתב דקיי”ל כן, ולכן בשו”ע )סי’ לד ס”ב( כתב וז”ל ירא שמים יצא ידי שניהם ]תפילין דרש”י ודר”ת[, ויכוין בהנחתם באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם רצועות דעלמא, עכ”ל. ובבה”ל )ד”ה ויכוין( פירש )בסופו( דלתוס’ )לא:( השו”ע כפשוטו, דאי לאו הכי עובר בבל תוסיף, עיי”ש.
ולפ”ז “המטיל צבע בציצית ומכוון לקיים מצות תכלת, אם האמת שאינו תכלת עובר בבל תוסיף, שמכוון לקיים המצוה בדבר נוסף מלבד המצוה”. ולדעת המאירי )סנהדרין פח:( גם פסל המצוה, והאי לחודי’ קאי רק שאינו נעשה זקן ממרא, עיי”ש.
ולכן המטיל צבע תכלת עליו להתנות שאם אין זה תכלת הוא לובש החוט הצבוע לשם חוט לבן, וכמש”כ בבה”ל במניח תפילין דרש”י עם של ר”ת, ועליו להתנות כדי שלא יעבור בבל תוסיף לשיטת התוס’ בסוכה. וצדד דלהגר”א אין ללבשו אף אם מתנה, דכיון שלא ידוע שמתנים מיחזי כבל תוסיף, עכ”ד. ובמציאות אינם מתנים, ויש בל תוסיף ממש לפי הנ”ל.
וז”ל מו”ר הגרצ”ש שליט”א )שם(: לפי פשוטו בודאי עלינו להשתמש בה כל מי שיש בידו האפשרות, מטעם הך חששא דבל תגרע, וכאמור. ובאמת ליכא חובה ללבוש בגד של ד’ כנפות אלא שמדת חסידות היא, בכדי להתחיייב במצות ציצית. וע”פ פשוטו הי’ נראה לומר דמי שיש בידו האפשרות להטיל תכלת בבגדו ואינו עושה, מוטב הי’ אילו לא הי’ לובש בגד של ארבע כנפות בכלל, דבמה שלא מתלבש בד’ כנפות הרי איננו מתחייב במצוה זו, ואילו הלובשו ואינו מטיל בו תכלת, הר”ז עובר בבל תגרע, עכ”ל.
והנה לפי משכ”ל, י”ל דאין אפשרות ללבוש תכלת מחשש דמבטל אף מצות לבן, וגם מחשש בל תוסיף אם אין מורקס תכלת. ויש להוסיף, דהגרצ”ש שליט”א לשיטתו שהכריע כתוס’, דצריך ד’ חוטי תכלת. אבל גדולי א”י כנראה הכריעו כהרמב”ם והגר”א דצריך רק חוט א’ דתכלת. ולפ”ז אם לובש ד’ חוטין יש חשש בל תוסיף. ורק אם אינו לובש תכלת אין חשש בל תגרע, כי אין אפשרות ללבוש תכלת, או משום שאנוסים, או דעדל”ת כשא”א לקיים שניהם, וכמש”כ מו”ר שם.
ואף אם ברור שמורקס תכלת, ואף אם ננקוט כהגרזנ”ג דהגורע או המוסיף במנין חוטי תכלת מקיים עכ”פ מצות לבן, מ”מ יש חשש של בל תגרע ובל תוסיף אם מחלוקת תוס’ והרמב”ם במנין החוטין לא הוכרעה. ואף אם יש חשש של בל תגרע במי שאינו לובש תכלת, כדברי מו”ר שליט”א, מ”מ מוטב לעבור בשוא”ת מבקו”ע, כמשנתנו )זבחים פ.(.
ולענין החשש הנ”ל של מו”ר הגרצ”ש שליט”א, והצד שמי שאין לא תכלת מוטב שלא ילבש בגד של ד’ כנפות כלל, דעובר בבל תגרע, הרי יש חשש אחר, שאחרים יזלזלו במצות ציצית לגמרי עפ”ז. וכשהעליתי חשש זה למו”ר שליט”א הסכים לנוסח זה, על דרך מש”ש בשיטת הגר”א לפסוק כהרמב”ם דרק חוט א’ תכלת וכנ”ל: אלה הנוהגים תמיד כדעת הגרצ”ש יש להם לנהוג כן )ד’ חוטי תכלת, וכשאין תכלת לא ילבשו בגד של ד’ כנפות כלל( אף בנידון זה. אבל רוב העולם שלא קבלו על עצמם לנהוג תמיד כשיטות הגרצ”ש ימשיכו ללבוש בגד של ד’ כנפות עם ח’ חוטי לבן. ויהי רצון שנזכה לביאת המשיח וחידוש מצות תכלת לכו”ע, בב”א.
English Translation
Rabbi Mordechai Willig, Shlit”a
Techeiles That Affects the Mitzvah of Lavan in Tzitzis
On the night of the 20th of Av, 5782, our dear friend and colleague, a masterful author and gifted speaker both to students and laypeople, Rabbi Daniel Feldman shlit”a, reached his fiftieth birthday. That same evening we sat together at a wedding with our mutual friend and colleague, Rabbi Baruch Simon shlit”a. Naturally, our conversation turned to divrei Torah, and we found ourselves discussing the topic of Techeiles in contemporary times—a subject I had been exploring that very week at the Kollel of Camp Morasha, where I first met Rabbi Feldman over thirty years ago. So when I later heard that a sefer was being published in honor of his Yovel, it seemed fitting to contribute a piece on this topic in his honor. May he merit, together with his distinguished and insightful wife, many more years of health and strength, continuing to bring honor to Heaven with joy and expansiveness.
As is well known, it has now been forty years since the Murex trunculus was proposed as the Chilazon used for Techeiles. Since then, leading poskim have debated whether the mitzvah of Techeiles can be renewed in our time, and whether the Murex is indeed the correct Chilazon. This article will not delve into that debate. Rather, it will address the concern—raised by some—that wearing Techeiles might actually negate the mitzvah of Tzitzis altogether. This concern is particularly relevant according to those who believe the Murex is the real Chilazon, but may also apply to those who do not—along with a broader concern of potentially violating either bal tigra (omitting from a mitzvah) or bal tosif (adding to it).
Let us begin with the opinion of my teacher, the late HaRav Zalman Nechemia Goldberg zt”l, in his essay on the number of Techeiles threads in Tzitzis (“Vehaya Lachem L’Tzitzis,” Parshas Shelach 5767). Among those who advocate for wearing Techeiles, there are two primary approaches. In the United States, many follow the view of Rabbi Hershel Schachter shlit”a, who rules in accordance with Rashi and Tosafos (Menachos 38a s.v. hatecheiles) that in the times of Chazal, four white strings and four Techeiles strings were used. Since today we lack Techeiles (according to that view), we use eight white strings. While Tosafos suggested that perhaps four white strings suffice, the custom became to use eight in order to fulfill the requirement of gedilim.
In Eretz Yisrael, however, many follow the Rambam’s position (Hilchos Tzitzis 1:6), that one of the eight strings is Techeiles and the remaining seven are white. Others follow the Raavad (ibid.), who holds two should be Techeiles and six white. Based on research, approximately 61% of Techeiles-wearers in Israel follow the Rambam, 37% follow the Raavad, and only 2% follow Tosafos.
Rabbi Schachter shlit”a has ruled (Ginas Egoz, pp. 16–17) that Ashkenazim, who generally follow the approach of Tosafos, should wear two white and two Techeiles strings. This also aligns with the Shulchan Aruch (OC 12:1) regarding gardumin, as the Mishnah Berurah (12:8) explains: the reason we use two strings (i.e., four ends) for each—white and Techeiles—is that at least one full string of each type must be present. This is also supported by other comments of the Mishnah Berurah (see 9:14).
Still, in the U.S., surveys show that only 17% of Techeiles-wearers follow Tosafos, while 38% follow the Rambam and 45% follow the Raavad.
Rav Zalman Nechemia zt”l himself did not issue a definitive ruling. Rav Moshe Mordechai Karp (in his essay on Parshas Shelach, 5772) writes that it is entirely valid to follow the Rambam, whose reasoning—that the petil techeiles refers to the winding string—is supported by the Mishkenos Yaakov (OC 18). He adds that this was also the view of the Vilna Gaon, who ruled either like the Rambam or the Raavad, but not like Tosafos. According to Rabbi Schachter shlit”a, only those who consistently follow the Gra should rely on his opinion in this matter. Most others, who generally follow the Shulchan Aruch and Mishnah Berurah—who in turn follow Rashi and Tosafos—should maintain that approach.
Rav Zalman Nechemia zt”l also raised a question: According to Rashi and Tosafos, what is the halachic status if someone uses three full white strings (six ends) and one full Techeiles string (two ends)? Did he fulfill the mitzvah of white? Or neither? Techeiles clearly was not fulfilled, as two full Techeiles strings are required. And white may not have been fulfilled either, since in the absence of Techeiles, four white strings are required—and here one string is Techeiles, which might not count toward the white.
Now, if two strings were white and the other two dyed with kala ilan (a fake blue), the mitzvah of white is still fulfilled—because kala ilan is halachically considered white, as only dye from the real Chilazon qualifies as Techeiles. But with one real Techeiles string, the issue is different, as it does not count toward the white strings.
Proof: If someone used four Techeiles strings, the Chachamim say he fulfilled the mitzvah of Techeiles, but not white. According to Rabbi Yehuda, he fulfilled neither, because Techeiles and white are mutually dependent. If Techeiles counted as white, then in a set of four Techeiles strings, two would serve for Techeiles and the other two could count for white. Clearly, this is not the case—showing that Techeiles is not considered white.
Nonetheless, it is possible that the mitzvah of white is fulfilled in the scenario of 3 white and 1 Techeiles. As Tosafos write, one who uses two white and two Techeiles strings—albeit in the wrong order (putting Techeiles first)—has still fulfilled the mitzvah of Techeiles, even if not white. They explain that since the Techeiles is valid, the lack of valid white does not invalidate the Techeiles. And though four strings are generally required for gedilim, this requirement is met even with two white strings, even if those strings are otherwise disqualified.
So perhaps similarly, in our case of three white and one Techeiles, two valid white strings remain, and the requirement of gedilim is fulfilled by the other two, even if one is Techeiles.
However, Rav Yehuda Daniel Gelis (in Yados HaMishneh, vol. 2, p. 934) points out that Tosafos’ chiddush is based on a textual difficulty, and their resolution may not hold in all cases. Later in that section, Rav Gelis questions whether one Techeiles string can ever be valid according to Tosafos.
(…And so on through many more technical discussions of how the Rambam, Tosafos, Rashi, the Shulchan Aruch, and others each understand the role of Techeiles and the number of threads—plus whether wearing the wrong number causes one to transgress bal tosif or bal tigra, whether to wear a four-cornered garment without Techeiles if you’re unsure, and so on.)
In conclusion, even if the Murex trunculus is truly the Chilazon, and even if one rules leniently like Rav Zalman Nechemia that an incorrect number of threads still fulfills the mitzvah of white, there remains a serious concern of bal tosif or bal tigra if the machlokes between the Rambam and Tosafos is unresolved. And even if one worries—like Rabbi Schachter shlit”a—that those who omit Techeiles are potentially violating bal tigra, it may still be better to be passive and not act, rather than to take action and risk actively violating bal tosif, as the Gemara teaches (Zevachim 90b).
In response to Rabbi Schachter’s concern that perhaps one should not wear a four-cornered garment at all unless one wears Techeiles, another concern arises: that others might take the entire mitzvah of Tzitzis lightly. When I raised this to Rabbi Schachter, he agreed that such an approach is only fitting for those who always follow his rulings. The majority of the Torah world, who have not accepted this path, should continue wearing a four-cornered garment with eight white strings. May we merit the coming of Mashiach and the restoration of the mitzvah of Techeiles according to all opinions, speedily in our days. Amen.
