R’ Mendel Shafran letter

1. 1. יום ד’ י”ב ניסן תשע”ו
      לכ’ הרה”ג בנימין זאב הלוי הורביץ שליט”א
      עורך שנתון והיה לכם לציצית
      שוכ”ט
      א. מה שלא נתקבל בציבור הרחב שומרי תומ”צ קלה כבחמורה ומדקדקין במצוות אינו משום שיש ערעור על אמיתות התכלת. אדרבה הראיות שמביאים לזהוי התכלת המקובל היום כחלזון התכלת שבזמן חז”ל, נראין הדברים נכונים שזוהי תכלת של תורה, והדברים משכנעים ומדברים בעד עצמם.
      ב. וטעם רוב גדולי ישראל שאינם משתמשים בזה אינו משום שמפקפקים באמיתת העניין, אלא משום שבמאתיים שנה האחרונות נקבע כהרגשה פנימית שלא משנים דברים גם אם מן הדין הי’ צריך להנהיגם או לשנותם וזה כהגנה נגד מהרסים המנסים לשנות ולהתאים וכו’. ועד כדי כך נקבע עקרון זה שיש כח בדעת תורה זה לעקור דבר מה”ת כמו מצות תכלת.
      הכלל, שגם שינוי לטובה רואים חכמי התורה לתחילת פירצה שאחריתה מי ישורנו. ודבר זה הוא בבחינת יכולים חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה.
      ואף שהיו מהגדולים שנהגו בתכלת ראדזין כמו שידוע מהמהרש”ם ועוד, הם לא עשו כן אלא לעצמם בצינעא אך לא הנהיגו כן לציבור.
      ג. גם מה שמצינו כמה מנהגים שהשתנו כמו הכרעת ההלכה בזמני שקיעה”ח שבפולין והונגרי’ נהגו כשיטת ר”ת בצה”כ ולא נשאו כפים בכל יום ועוד, ולפני המלחמה נשתנו המנהגים והפסיקו לנהוג כר”ת בפולין וכן בארה”ב. זה התחיל אחרי מלחמת העולם הראשונה שנעקרו קהלות ונתיישבו מחדש וכן בארה”ב שהתחילו להתייסד קהלות חדשות מלפני קרוב למאתיים שנה כשהתחילה ההגירה הגדולה מרוסיה לארה”ב. [כפי שיש לראות שינוי זה בלוחות הישנים שיצאו כל שנה]. כל זה לא עשו אלא כשנעשו קהילות חדשות ויסדו מנהגים חדשים, אך קהילות ישראל שנשארו במקומם נזהרו מאוד מהשינויים ותחושת גדולי ישראל האמיתיים תורה היא וזהו קיום רצונו ית”ש.
      זה הוא ה”דעת תורה” שעומדת מאחורי העניין של התעלמות כביכול של גדולי ישראל מקיום מ”ע.
      עד כאן בנוגע למעשה אבל בוודאי דבר חשוב ויש בזה תועלת גדולה לברר מצוה זו למעשה על כל צדדיו וצידי צדדין כפי שאתם עושים בפרט מצוה שאין לה דורשין. ובזכות המצוה המתקיימת ע”י ונשלמה פרים שפתינו נזכה לקיימה בפועל ממש.
      בכבוד רב
      מנחם מענדל הכהן שפרן

Wednesday, 12 Nissan 5776

To the honorable Rabbi Binyamin Zev HaLevi Horowitz, shlit”a,

Editor of the annual Vehaya Lachem L’Tzitzis,

Warm regards.

1.The reason why the broader Torah-observant public, including those who are scrupulous in mitzvos, hasn’t accepted the current techeiles isn’t because they doubt its authenticity. On the contrary, the evidence identifying the current techeiles with the chilazon mentioned in the Gemara appears solid and convincing—it speaks for itself.

2.The real reason why most Gedolei Yisroel refrain from using it is not due to skepticism about its validity. Rather, it stems from an internal sense developed over the last two hundred years to avoid making changes—even when halachically justifiable—out of concern for preserving traditional practices. This stance serves as a protective barrier against those who seek to undermine or adapt Torah practices. This principle has become so deeply ingrained that it has the weight of Daas Torah, even to the extent of setting aside a Torah obligation like the mitzvah of techeiles.

The general rule is that even positive changes are viewed by Torah sages as potentially opening a breach, the consequences of which are unpredictable. This idea aligns with the halachic principle that Chazal have the authority to suspend a mitzvah through passive non-action (shev v’al ta’aseh).

While some Gedolim, such as the Maharsham and others, did wear Radzyn techeiles, they did so privately and did not promote it publicly.

3.Similarly, although there are cases where minhagim have changed—such as the halachic ruling on bein hashmashos (dusk) in Poland and Hungary, where they once followed Rabbeinu Tam’s approach but later abandoned it, or the cessation of duchening (birchas kohanim) daily in certain communities—these changes generally occurred in newly-formed communities. For example, after World War I, when kehillos were uprooted and re-established, or in America, where new communities were founded starting nearly 200 years ago with large-scale immigration from Russia. [This shift can be observed in old calendars published annually.] However, established kehillos that remained in place were extremely cautious about making any changes.

This sensitivity reflects the perspective of true Gedolei Yisroel: Torah observance as it has been handed down is the fulfillment of Hashem’s will. This is the Daas Torah behind the apparent “disregard” by many Gedolim for the active fulfillment of the mitzvah of techeiles.

That said, clarifying this mitzvah from all angles, as you are doing, is unquestionably valuable and important—especially since it is a mitzvah that lacks widespread advocacy. Through the merit of this mitzvah being fulfilled even in the form of v’nashalma parim sefaseinu (study and discussion), may we merit to observe it fully in practice.

With great respect,

Menachem Mendel HaKohen Shafran