Main Text
בדיני ציצית ותפילין
באחרית ימיו כשחידש לדינא, שאת החוטין בנקב הציצית יש לתפור ממין אחר, התרגש מאד מהעובדה שע’ שנות חיים עברו עליו ללא ההקפדה המוכרחת הזו, ותוך כדי דיבור זירז ב”ב בחרדה: “גיין! עס ברענט!”
הורה להגרש”ז אולמן שליט”א, ששאלו: אין לי זמן לעשות ציצית אלא בלילה, דינא מהו? והשיב: אפשר גם בלילה! ופעם אחת עשה הנ”ל ציצית לרבינו, ושאל על מה להקפיד? ואמר לו: כמה שיותר להדק חזק את הקשר לכנף. וכשנשאל מיד: הרי ב”משנה ברורה” (סי’ י”א) כתוב להשאיר ריווח? השיב: עד כמה שתהדק חזק, עדיין ישאר ריווח (מפי בעל המעשה).
רבי שרגא היימן זצ”ל דן לפני רבינו, אם אמנם “דג הדיו” (כפי שנקרא בלשון העם), הוא באמת ה”חילזון” שהזכירו חז”ל, ואם יש ספק בדבר, האם צריך מחמת ספק להטיל צבע זה בציצית? והשיב רבינו: אפילו ספק אין כאן, שהרי כל חכמי הדור בזמנו של הגאון הממציא, חלקו עליו, ויחיד ורבים הלכה כרבים, רובם ככולם חלקו עליו, וביניהם גם הגרי”ד מבריסק זצ”ל. אחיו של בעל “חשק שלמה”, הגרב”צ הכהן מיליקא זצ”ל כתב ספר בזה בשם “ויך את המצרי ויטמנהו בחול”, כנגד מה שהגאון הממציא קרא ספרו הראשון “ספוני טמוני חול”. על הטענה כאילו התנגדותם של חכמי הדור נבעה משיקולי מדות ח”ו… הגיב רבינו: מה שייך בזה “מדות”, הלא הנידון היה במ”ע של תורה, והוסיף: “דג הדיו” הלא היה בכל הזמנים.
לאחר זמן נכנס שוב הרב היימן עם ת”ח אחד אל רבינו, לאחר שערכו בדיקה בענין זה – וזה היה בזמן גזירת גיוס הבנות: סיפרתי לו על הבדיקה, וכשרציתי להוציא החוט ולהראותו בפניו, חייך ונמנע מלהביט על החוט, ואמר: מה הנפקא מינה? הלא כל מה שאפשר לברר ביררו כבר אז, ויחיד ורבים הלכה כרבים, ואיזה מבררים אנחנו?! אמרתי לו: הלא אפשר לראות בעינים? ואמר: בזמנו של הגרע”א היה מי שרצה להשיג רשיון מהמלוכה להקריב קרבן פסח במקום המקדש, כיון שדחתה הטומאה בציבור, ואחד מטענותיו של הגרע”א נגד זה היה שצריכים לזה בגדי כהונה ואין לנו “תכלת”… ושוב ניגש אל הקיר ואמר: “הלא אין שום היזק בדבר – להטיל ספק תכלת – ואילו היה צל צלו של ספק הלא היו הגדולים אזי מקבלים אותו!” אח”כ יצא מחדרו לטיול בוקר רגיל, וליוו אותו על המדרגות ועמד בפתח החצר והוסיף: אז חיפשו הסכמות ובאו אל זקני ר’ שאול זצ”ל, ואמרו שר’ יוסף בער מבריסק זצ”ל כבר נתן הסכמה, וענה הוא ואמר: טוב, תנו לי המכתב עם חתימתו ואחתום גם אני… (הובא בס’ “ברכת שרגא”). הוסיף הגר”ח קניבסקי שליט”א: שמעתי שענה לאחד שטען אם לא יועיל לא יזיק, אמר לו שבקוטובה היה אחד שהלך עם משקפים בלי זכוכית ואמר אם לא יועיל לא יזיק. ולאחד אמר קח דם שור וצבע את הציצית.
כשהזמין לעצמו תפילין חדשות, דרש וחקר אם הסופר נמנע מלהדביק את ה”תיתורא” בדבק, מכיון שאם מדביקין קודם שיתפרנו בגידין יש ספק בעיקר המצוה. הוא עצמו היה מהדר והורה שלא ידביקו גם לאחר התפירה. (עי’ בחזו”א או”ח סי’ י”א סק”י).
כשהגיע תור עיבוד הרצועות של התפילין, שצריכות עשייה לשמה, טרח למצוא אפשרות להכין את הרצועות במו ידיו ולעשות בהם כל ההידורים שמצא לנכון. תיאור מלא על כך נמצא במכתבו אל מרן הגרי”ז מבריסק זצ”ל, מיום י”ב תשרי תש”ג: “שמח אני לבשרם כי עלתה בידי למצוא מי שהתרצה לתת לי האפשרות לעבד עור הרצועות כפי חפצנו, היינו לעשות בעצמי את כל העבודות עד גמרן, והטלתי בעצמי בשרי’ ראשונה באמירת פה ‘לשם רצועות של תפילין’, וכבר החלפתי בעצמי לבור השני הוא בור הסיד ושהה שם ערך ה’ ימים, ועכשיו הועבר לבור שלישי ג”כ על ידי, ועוד יצטרך חליפת מקומות. בבור השני כבר נפל השיער. ואחרי הוציאם העור ממנו גררו אותו מצד הבשר לנקותו מדלדולי בשר וקרומין. דבר זה צריך אומן ואי אפשר לעשותו ע”י הדיוט. חפצתי לעמוד עליו ולצוותו לומר לשמה, אבל עשה זאת קודם בואי, אבל נראה שאין דבר זה בכלל עיבוד, והרי כשחולקין לקלף ודוכסוסטו אין חילוק זה בכלל העיבוד, וה”ה בהאי גרירה, שאין גרירה זו גורמת עיבוד כלל בהנשאר, ואין זה צורך להכשר הרצועות אף אם יש בה משום סילוק חציצה אם דלדולי הבשר חוצצין” (קוב”א ח”ב סי’ קל”ד).
פעם אחת נתקע עם תפילין שבראשו בקיר, ונשתפשף החור. לא איבד את רוחו, הניח דיו במקום הריבוע, וכשנתייבש לקח סכין ושייף עד שנהיה מרובע (מהגרש”ז אולמן).
כשהיה יוצא לדרך, אף למקום קרוב, נטל עמו טליתו ותפילין (עיין מ”ב סי’ ק”י סק”כ). [והובא בסוף ס’ “טעמא דקרא”].
בדיני שבת
English Translation
Laws of Tzitzis and Tefillin
In his later years, when he came to the halachic conclusion that the threads passing through the hole of the tzitzis should be sewn with a different material, he became very distressed that seventy years of his life had passed without being careful about this necessary hiddur. In the middle of speaking, he urgently told his family, “Go! It’s burning!”
Rav Shlomo Zalman Ullman shlita once asked him: “I do not have time to make tzitzis except at night. What is the halachah?” He answered: “It can also be done at night.” On another occasion, Rav Ullman made tzitzis for the Chazon Ish and asked what he should be especially careful about. He answered: “Tighten the knot to the corner as much as possible.” When he was immediately asked that the Mishnah Berurah (siman 11) says to leave some space, he answered: “No matter how tightly you pull it, there will still remain some space.” (From the person involved.)
Rav Shraga Heiman zt”l discussed before the Chazon Ish whether the “ink fish,” as it was popularly called, was in fact the chilazon mentioned by Chazal, and whether, if there was a safek, one would be required because of the safek to put this dye into his tzitzis. The Chazon Ish answered: “There is not even a safek here, because all the chachmei hador in the time of the gaon who proposed it disagreed with him, and yachid v’rabim halachah k’rabim. Virtually all of them disagreed with him, among them the Brisker Rav, Rav Yitzchak Zev Soloveitchik zt”l.” The brother of the author of Cheshek Shlomo, Rav Betzalel Tzvi HaKohen Milikowski zt”l, wrote a sefer on the subject called Vayach Es HaMitzri Vayitmeneihu Bachol, in response to the fact that the gaon who had introduced the idea called his first sefer Sefunei Temunei Chol. Regarding the claim that the opposition of the gedolei hador came from personal considerations, chas v’shalom, the Chazon Ish responded: “What do middos have to do with this? The question was about a mitzvas aseh in the Torah.” He added: “The ink fish existed in every generation.”
Some time later, Rav Heiman again came to the Chazon Ish together with another talmid chacham, after they had conducted an investigation into the matter. This was during the period of the decree regarding drafting girls. Rav Heiman related: “I told him about the investigation. When I wanted to take out the thread and show it to him, he smiled and avoided looking at the thread. He said, ‘What difference does it make? Everything that could be investigated was already investigated then, and yachid v’rabim halachah k’rabim. What are we going to investigate now?!’ I said to him, ‘But one can see it with his own eyes.’ He replied: ‘In the time of Rav Akiva Eiger there was someone who wanted to obtain permission from the government to bring the Korban Pesach on the Makom HaMikdash, since tumah is permitted for a korban tzibbur. One of Rav Akiva Eiger’s objections was that this requires bigdei kehunah, and we do not have techeiles.’ He then walked back over to the wall and said: ‘There is really no harm in putting in something that is safek techeiles — but if there had been even the slightest safek, the gedolim then would have accepted it!’ Afterwards he left his room for his usual morning walk. They accompanied him down the steps, and while standing at the entrance to the courtyard he added: ‘At the time, they were looking for haskamos and came to my grandfather, Rav Shaul zt”l. They told him that Rav Yosef Dov Ber of Brisk zt”l had already given a haskamah. He answered: Fine, bring me the letter with his signature and I will sign as well…'” (Brought in the sefer Birchas Shraga.) Rav Chaim Kanievsky shlita added: “I heard that he answered someone who argued, ‘If it does not help, it will not hurt,’ by saying that in Kuti there was once someone who wore eyeglasses without lenses and said, ‘If it does not help, it will not hurt.’ To another person he said: ‘Take ox blood and dye the tzitzis with it.'”
When he ordered new tefillin for himself, he carefully investigated whether the sofer avoided gluing the titura, because if it is glued before it is sewn with gidin, there is a safek affecting the basic fulfillment of the mitzvah. He himself was machmir and instructed that it should not be glued even after the sewing. (See Chazon Ish, Orach Chaim, siman 11, se’if katan 10.)
When it came time to process the straps of the tefillin, which require processing lishmah, he went to great lengths to find a way to prepare the straps with his own hands and to carry out all the hiddurim he considered appropriate. A full description appears in a letter he wrote to the Brisker Rav, Rav Yitzchak Zev Soloveitchik zt”l, dated 12 Tishrei 5703: “I am happy to inform you that I succeeded in finding someone willing to give me the opportunity to process the leather for the straps according to our wishes, meaning that I myself would perform all the work until it is completed. I personally placed it into the first soaking pit while saying verbally, ‘For the sake of tefillin straps.’ I already transferred it myself into the second pit, the lime pit, where it remained for approximately five days. It has now been moved by me into a third pit, and it will still need to be moved through additional stages. In the second pit the hair had already fallen off. After the hide was removed, they scraped it on the flesh side to clean away pieces of flesh and membranes. This requires a professional and cannot be done by an ordinary person. I wanted to stand over him and instruct him to say that he was doing it lishmah, but he had already done it before I arrived. It appears, however, that this is not included in the actual processing. When leather is split into klaf and duchsustus, that splitting is not considered part of the processing; the same should apply to this scraping, since this scraping itself does not cause the remaining hide to become processed, and it is not required in order to make the straps kosher, even if there is some issue of removing a chatzitzah if the loose pieces of flesh would constitute a chatzitzah.” (Kovetz Igros, vol. 2, siman 134.)
Once, while wearing his tefillin, he struck them against a wall and the corner became rubbed down. He did not lose his composure. He put ink on the area of the square, and after it dried he took a knife and shaved it until it was square again. (From Rav Shlomo Zalman Ullman.)
Whenever he traveled, even to a nearby place, he would take his tallis and tefillin with him. (See Mishnah Berurah, siman 110, se’if katan 20.) [Also brought at the end of the sefer Taama D’Kra.]